יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

סובב הימצ׳ל פרדאש - יום 9 קאזה- קיבר- מנזר קי- לוסאר

ג׳ולאי ג׳ולאי !
Jooley Jooley
                                כך מברך אותנו כל מי שעובר על פנינו או להיפך בעמק ספיטי.















היום עמד בסימן מנזרים ונזירים, כולם טיבטים, בכולם מתנוססת על ההיכל תמונתו של הוד רוממותו הדלאי לאמה לצד הבודהות המוזהבות והמקדשים הצבעוניים אך החשוכים בפנים,
מוארים באור נרות ומעלים קטורת.




בכולם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות, הציעו לנו צ׳אי וענו לכל שאלותינו, בתנאי שהבינו מה אנחנו שואלים. בחלקם ראינו את הנזירים במלאכת יומם.



נזיר אחד שהכין מבצק עשוי חמאה מבנה שאח״כ צבע אותו הסביר לנו שזו המנחה שהם מעלים בכל יום ועבודתו היומית היא להכין את המגדל / פסל ולצבוע אותו. את הצבע הוא מכין משיח מקומי.
 את העבודה הזאת עושים הנזירים באופן מסורתי כבר מאות שנים ולכן הוא לא ידע להסביר את המשמעות של היצירה שלו חוץ מהעובדה שזו מסורת.



הכפר קיבר מפורסם בכך שהוא הכפר הגבוה ביותר בעולם אליו מגיע כביש שעליו נוסעים אוטובוסים ומכוניות. בכניסה לכפר ראינו נערים ונערות נערכים למסדר בוקר בחצר בית הספר כשהם קופצים בצייתנות להקשב ולדום ושרים שיר כלשהו. אולי ברכת היום.


במעלה הכפר ראינו את הכפריים מסיימים את קציר החיטה ומעמיסים אותו על הגג במחסן החורף.



בעוד כמה ימים גשם יירד ויחסום את כביש הגישה לכל הכפרים באזור ספיטי ואלה יהיו נצורים עד האביב. התושבים המארחים בבתיהם תיירים במסגרת שירות התיירות הנקרא Home Stay  ומאכילים אותם כחלק מהעיסקה סוגרים השבוע את דלתותיהם בפני אורחים ומאחסנים את כל המזון היבש על גג הבית שהוא מחסן התבואה לפני בוא הגשם או הרוח או השלג. כשהם מסיימים לאחסן הם פורסים יריעות פלסטיק על התבואה עד בוא האביב. כשעצרנו לארוחת צהרים באחד מהבתים המשמש עדיין כמלון מסעדה התנצל בעל הבית ואמר שיש להם רק אורז ודאל (עדשים), מאכל הבית, אותו יאכלו כל הכפריים במשך החורף.















מנזר קי נמצא בראש גבעה גבוהה והוא מרשים ומיוחד. מתגוררים בו כשלוש מאות נזירים ופרחי נזירים במשך כל השנה.

כששאלנו אחד הנזירים מה הם עושים בחורף כשקר הוא ענה שהם מתכסים בשמיכות ומשננים את המנטרה : אום מאני פאדמה הום. החלטנו לנסות את זה כשיהיה לנו קר. אולי הערב.
עשינו עצירה בכפר נידח שאין בו כלום כי מחר אנחנו עולים לאגם צ׳אנדרה טאל הגבוה (4200) ולא רצינו לישון שם ולקפוא בלילה אז עצרנו קצת לפני. עכשיו אנחנו שואלים את עצמנו אם נהגנו בשכל כי לפתע התחילה סערה נוראית שהביאה איתה חול, כל הריהוט עף לכל עבר ולא ברור אם נצליח לצאת מפה. מעבר ההרים רוטנג, מקאזה למנאלי נסגר לתנועה בעונה זו בגלל תנאי מזג האויר ואנחנו מתכננים לעבור בו מחר. 
הנזיר הידידותי שהציע לנו צ׳אי ענה לשאלתנו שהיה רוצה לנסוע קצת בעולם ולראות אותו אך לצערו זה בלתי אפשרי. הלאמות של עמק ספיטי אינם עוזבים את מולדתם ואינם מטיילים כמו נזירי טיבט הכבושה. הם גם מסורבי ויזת ביקור במולדתם, טיבט,  והסינים אינם רוצים בהם כאורחים. חלק גדול מהטקסטים הקדומים ואוצרות התרבות שלהם הם הצליחו להוציא מטיבט ואלה שמורים בכספות במנזרים.
לשאלתינו מאיפה הוא יודע על העולם הוא ענה שיש לנזירים רדיו שבו הם שומעים מוזיקה וחדשות. לפרחי הנזירים הקטנים יש טלביזיה שהם מוותרים עליה בבגרותם.

מאז הגענו לקאזה בירת עמק ספיטי נשארנו לבד. שיירת התיירים פנתה לפני יומיים ליעד אחר בעמק פין והשאירה אותנו עם עשרות ישראלים הגודשים את העיר, רובם על אופנועים וחלקם בג׳יפים שהם קונים במנאלי או בלדאק ומשם מתחילים את הטיול שלהם לעמקים של הימצ'ל והלאה ממנה. כל דוכן דרכים נידח מציע אוכל ישראלי ובאכסניה העלובה שהגענו אליה היום ראינו בקבוק שכתוב עליו עראק בעברית.



זוג ישראלים שעצרו לאכול שאלו אותנו על תנאי הדרך לקאזה וסיפרו לנו שהדרך למנאלי רצופה צרות בורות, קפיצות ואף לא כוונה אחת טובה. ברגע זה ענן גדול ושחור מכסה את הכפר שבו חנינו ואנחנו מקוים שכל התרומות שאנחנו מעלים בכל קופסת תרומות במנזרים יגרמו לכל הבודהות לעזור לנו לצאת מכאן בשלום. עכשיו אנחנו מתכסים בשמיכה ומשננים את המאנטרה: אום מאני פאדמה הום 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה