בקאזה לנו (לראשונה) במלון נחמד ונקי שהיה בו חשמל, גנרטור לזמן שלא היה חשמל ואפילו אינטרנט לפרקים. מנהל המלון ממומבאי במקור טייל בנשמתו בילה בדרום אמריקה, הקים חברת טיולים התאהב בעמק ספיטי ופתח מלון יחד עם מקומי שהמלון על אדמתו. מומלץ
Deyzor Hotel
בבוקר טיפסנו למנזר במעלה הגבעה ונכנסנו פנימה כדי לצפות בתפילת הבוקר של הנזירים. אלה, קטנים כגדולים (בעיקר קטנים) יושבים בישיבה מזרחית על מזרונים בשתי שורות ארוכות, לפניהם כלי נגינה שונים כולל קונכיות ים המפיקות צליל עמום, כוס תה ממתכת ולחם טיבטי שנראה כמו פיתה שמנה ונפוחה ממולא גבינה. הילדים והצעירים משננים את המנטרות השונות בצלילים בגבהים שונים כשמדי פעם הם עושים הפסקת אוכל או שתיה. הטכס מתקיים כל בוקר כשעה ובין התפילות השונות מנגנים בכלים אולי כדי לסמן מעברים בין התפילות. נזיר יותר מבוגר שהוא כנראה המשגיח עובר בין המהמהמים ובודק שהם מתפללים. כשהוא לא מסתכל הם מתנהגים כמו תלמידים רגילים, מסתכלים לצדדים ומפטפטים.
אחרי הביקור במנזר למדנו שעל המשפחות הבודהיסטיות המקומיות למסור את הבן הצעיר למנזר בגיל צעיר, ארבע או חמש ואם לא הם צריכים להעלות תרומה עקבית למנזר כדי לאפשר את פעילותו. אם המשפחות עניות הן מעדיפות להעלות את הבן כתרומה. במנזר לומדים לימודי מנזר מה שקרוי פה לימודים מונסטים ללא השכלה כללית. התלמידים לומדים לימודי בודהיזם, פילוסופיה ותפילה ומחלקים את יומם בין לימודי קודש ותחזוקה. כשהם ילדים משאירים להם זמן למשחק. כשהם מגיעים להיות תלמידי חכמים הם הופכים להיות מורים או מנהלי מנזר בעצמם. מי שבגיל העשרה מרגיש שזה לא מתאים לו והמשפחה מסכימה יכול לעזוב. אם חושבים על זה יש דמיון בין הלימודים הבודהיסטים ללימודים בחדר או בישיבה וגם חדר התפילה נראה דומה.
בדרך לביקור בשלושה כפרים שבכל אחד מהם מקדש, מנזר ובערך עשרה עד עשרים בתים נתנו טרמפ לאמא ובתה התינוקת שירדו בחלקת שדה וצעדו לבית הבוץ שלהם שעל גבו השטוח עורמים עכשיו בסוף הקיץ ערמות תבואה שישמשו מחסנים לחורף.
הגגות השטוחים עליהם מאחסנים את התבואה מרשימים באסתטיקה ובצבעוניות שלהם והתבואה המסודרת עליהם בקוים ישרים צבועה ירוק (קציר טרי) אדום צהוב ושחור. האיכרים עבדו עם קלשונים לצד הבתים והפרידו את המוץ מהתבן. באמצע הגגות השטוחים יש צלחות לוין ובחלק מהם גם דודי מים סולריים. השילוב בין חדש וישן מאוד יפה.
הכפר היקים ידוע בכך שמשרד הדואר שלו הכי גבוה בהודו. לאנגזה מפורסם בכך שכמעט כל הבתים בו הם בתי אירוח ופסל בודהה ענק ומוזהב מתנוסס בראש גבעה כשברקע פסגת הר צ׳או צ׳או (6300+) המושלגת.
שני הכפרים הסמוכים זה לזה מפורסמים בכך שבגב ההר לצד הכביש אפשר למצוא מאובנים מתקופות קדומות והכפריים מציעים לתיירים סיור בעקבות מאובנים. אנחנו הצלחנו למצוא כמה מאובנים מרשימים.
סופסוף אחרי ציפיה שלא באה על סיפוקה הצלחנו לראות היום עדר של הבהמה הטיבטית שתי אותיות בכל תשבץ : יק.
הם שחורים ושעירים וגדולים מהפרה המצויה. אחרי ההתרגשות מהיקים ראינו עדר של כבשת הרים ששמה Ibex. היום היה יום הפאונה.
בכפר השלישי, קומיק, זה לא כפר שעשועים כפי שחשבתי לתומי, יש שני מנזרים. באחד גרים 15 נזירים שעם בוא החורף מתפזרים לכפריהם השונים. בשני, המנזר הישן יש פוחלץ של נמר שלג אבל אין כניסה לנשים. בקרנו במנזר הראשון והנזיר הנחמד שפגשנו הציע לנו צ׳אי ואיזה מאכל טיבטי מטוגן. הוא גם שמח להראות לנו איך הנזירים חיים, מבשלים, אוכלים, עושים כביסה, והכניס אותנו לחדר מגורים. הנזירים אמנם חיים חיי נזירות וסגפנות. יש להם מזרונים על שטיחים על הרצפה ואין להם בחדר כלום!
בדרך חזרה לקאזה לקחנו טרמפ את אחד הנזירים שפגשנו מאוחר יותר במנזר שליד המלון משחק עם הילדים הנזירים. הנזירים בני העשרה משחקים קריקט במגרש ספורט יחד עם כל ילדי הכפר. אחה״צ שוחחנו עם מנהל המלון שלנו שסיפר לנו על עמותות רבות מכל העולם וגם מהודו שעיסוקן בהקניית השכלה לילדי עמק ספיטי ובעזרה בשימור, בחקלאות אורגנית ובבניית חממות.
בהרבה מבתי המלון שהיינו בהם יש גני ירקות אורגניים מהם מאכילים את האורחים והממשלה מעניקה סובסידיות ומענקים למי שמשתמש בקולטי שמש וחממות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה