יצאנו מנאקו בבוקר והתגלגלנו לאורך כביש העפר המשובש , המאובק והצר.
בצומת דרכים לא משולטת פנה נהגנו לשביל העולה לראש גבעה בכפר בשם gue שם בביתן זכוכית שמור ומוגן יושבת לה מומיה שנמצאה לפני שבע שנים על ידי חיילים מחיל תחזוקת כביש הגבול שחפרו בונקרים לכל צרה שלא תבוא מכיוון סין. המומיה היא של אשה יושבת מכופפת כאילו היתה מקלפת שעועית או סורגת וכל שיניה בפיה. המומיה בת חמש מאות שנה והרשות המקומית מקימה לצד הביתן הקטן שבו היא שוהה עכשיו מקדש מפואר שכרגע עשוי מבטון אבל בעתיד יכוסה עץ מגולף כמו כל המקדשים הבודהיסטים.
במגרש החניה נאספו כל המכוניות של כל המטיילים שאנחנו גוררים אחרינו או שהם גוררים אותנו איתם השבוע מכפר לכפר. Jooley Jooley צעקו כולם בשמחה זה לזה. היעד הבא של כולנו הוא הכפר טאבו, בגובה
3050 מטר שבו על פי השילוט 280 תושבים מהם 15 לאמות - נזירים בודהיסטים החיים במנזר הישן שמולו הולך ונבנה מנזר חדש ומקסים.
טאבו, הוא המקום השני הקדוש לבודהיסטים אחרי המקדש החשוב להם ביותר בטיבט ועל פי השמועה העקשנית הוד רוממותו הדלאי לאמה ה 14 מתכוון לבוא לגור שם לאחר שיפרוש בקרוב כשיגיע לגיל שמונים. המנזר החדש ההולך ומוקם שם על ידי נפאלים העובדים תחת עול הנוגשים - נזירים בודהיסטים לבושים בורדו כהה. הסולם עליו עומדים הבנאים עשוי כלונסאות במבוק המחוברים זה לזה בשתי וערב. הכפר טאבו מפורסם בגלל המנזר הישן העומד במרכז הכפר שנמצא שם משנת 996 ובתוכו ציורי קיר הודים עתיקים ותשעה מקדשים עתיקים שכל אחד מהם מוקדש לנושא שונה. זהו המנזר הבודהיסטי העתיק ביותר בהודו ובאזור ההימליה.
המנזר נמצא חמישה עשר קילומטרים מהגבול הטיבטי / סיני בעמק ספיטי אליו עברנו מעמק קינאור בנסיעה מנאקו. המעבר לעמק ספיטי הוא קיצוני. מהרים ירוקים שדות ירוקים, שטחי מרעה חלקות פורחות ומטעי תפוחים הנוף משתנה למדבר הררי בגווני חום סלעים חשופים
ונוף המזכיר שילוב בין מדבר סיני, אזור ההר הגבוה והגרנד קניון כשנהר הספיטי הצלול והכחול זורם למרגלות ההרים הגבוהים שחלק מפסגותיהם מכוסות שלג.
בכניסה לכפר חנינו במלון קטן והלכנו לראות את המנזר. נזירה שעמדה בשער פתחה את לנו את הקומפלקס של המקדשים שציורי הקיר שלהם משמרים את המסורת הבודהיסטית שהיתה נהוגה באזור לפני אלף שנה. יניב שיש לו כאמור חולשה להרים ומקורות מים שאל את אחד המקומיים אם יש דרך לרדת לנהר וסיפקנו את הצורך שלו לגעת במים בירידה תלולה בדרך חתחתים אבל הנוף ההררי שנשקף מהנהר היה שווה את זה.
בערב התישבנו לשתות בבית קפה שעלו ממנו קולות מוסיקה. בפנים פגשנו את בוב הנווד, כך הוא קורא לעצמו, הוא אמן ציורי קיר שלמד שש שנים את אמנות הציור הבודהיסטי ועכשיו מונה על ידי הנזירים לאמן האחראי לציורי הקיר וצביעת פסלי הבודהה שבמנזר החדש הנבנה לקראת ביקורו הצפוי של הוד רוממותו הדלאי לאמה שיקדיש ויקדש את המקדש.
הוא הזמין אותנו לבוא בבוקר ולחזות בעבודתו ובינתיים הנעים לנו בנגינה בגיטרה, חליל ותוף כשיניב מצטרף אליו בחילול ושירה.
למדנו ממנו שכשאינו עסוק בעבודת הקודש הוא מתפרנס מקעקועים וסידור ראסטות בשיער, בדראמסאלה, מקום מגוריו הקבוע מאז ברח מטיבט. כשנכנסנו לקפה היה בקבוק של בירה על השולחן של בוב וכך גילינו שאפשר לקנות בירה במקום הזה. באופן כללי אין אלכוהול באזורים הבודהיסטית וגם בחלק מהאזורים ההינדים כשיוצאים מהערים הגדולות. בוב החביא את הבקבוק שלו והסביר לנו שהוא גר ועובד במנזר ואסור לו להיתפס שותה. בית הקפה שבו שתינו בקבוק בירה אחרי יובש של שבוע נמצא בין בתיו הרבים של הכפר שרבים מהם מתפרנסים מתיירות.
בכל הכפרים הקטנים הולכת ומתפתחת תעשיית B&B שכאן היא נקראת home stay. התגברות התיירות בכפרי העמקים שבעבר היו נידחים הביאה לתנופת בניה נוסח ההתנחלויות שבה המקומיים מרחיבים את ביתם ומוסיפים חדר או יותר לטובת התיירים וכך עוקפים את המיסוי על בתי המלון, את השתלטות זרים הבונים בתי מלון על אדמותיהם ומציעים מיטה במחירים נמוכים לתיירים הרוצים להשתתף בחויה המקומית לראות איך הילידים חיים ולהשתתף בהכנת ארוחה, עבודה בשדה ועוד. בכפרים הקטנים וגם בערים המשמשות כמרכזים אזוריים אפשר למצוא שלטים המודיעים על היות הבית homestay והכרזה על כך שהבית משמש גם מטבח וישמח להאכיל תיירים באוכל טיבטי מקומי, אוכל הודי וכמובן - אוכל ישראלי.
בשני הכפרים האחרונים בהם בקרנו מצאנו שלטים המכריזים על מטבח ישראלי הכולל שקשוקה רגילה וגם power shakshuka שלא הצלחנו לפענח. תחת אוכל ישראלי הופיעה גם מנת דים סאם (פה קוראים לה מומו) שמולאת בשוקולד נוטלה...
על גב ההר בטאבו רשומה בסנסקריט לבן המנטרה הבודהיסטית האולטימטיבית:
אום מאני פאדמה הום.
מעתה ועד סוף ביקורינו בעמק ספיטי נחזה במנטרה הזאת צבועה על ההרים בכפרים ומופיעה על גבי דגלונים בודהיסטים צבעוניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה