אתמול כשנפרדתי לשלום מהמעסה האיורבדית שלי ונתתי לה טיפ מאוד נדיב (היתה לי השערה לא מבוססת שהיא לא מקבלת משכורת, כמו מלצרים בישראל מפני שבעל הבית המליץ להשאיר טיפ נוסח אמריקה, כלומר כ 20 איוז) שאלתי אותה מאיפה היא. מחבל סיקים בהימליה היא ענתה אבל היא הודית למרות שהיא נראית טיבטית. ומאיפה את היא שאלה. זה מסובך אמרתי לה. מארה״ב אבל במקור מישראל. את יודעת איפה זה? היה רגע שקט ואז אורו עיניה והיא אמרה, כן, זה ליד עזה, נכון? כן, אמרתי לה, ליד עזה. על הוספות ברחוב, כמו בעזה, רוכבות משפחות שלמות, אבא, אמא, שני ילדים ותינוק. על קסדות אף אחד לא שמע וגם לא על חוקי תנועה אולם בניגוד לשנה שעברה שבה מעולם לא תפסתי אף נהג עוצר באדום, השבוע הופתעתי בכמה צמתים בהם צייתו לרמזור, כנראה שיש אכיפה. אתמול בערב אכלנו במסעדת המלון (ליניב אין כח להיות תייר אחרי יום עבודה והוא שוקע אל הכורסא אחרי שההסעה שלו מורידה אותו במלון). לידינו התיישב זוג עם ילדה בת ארבע תינוק וה״איה״ שלהם, היא אשר על הטיפול בילדים ונראית בעצמה כמו ילדה בת 14. לאם היה יום הולדת והם באו לחגוג במסעדה שבה האוכל עולה כמו במסעדה יקרה בארה״ב וטעים הרבה פחות, גם ההודי. הזוג הביא איתו עוגה הדליק נר שר יום הולדת שמח עם הילדה בעוד האיה מערסלת את התינוק שהתחיל לבכות. התערבתי עם יניב שהם לא מזמינים לאיה אוכל והוא היה בטוח שהוא עומד לנצח בגלל שברגע מסוים האיה התישבה ליד השולחן וקיבלה צלוחית עם שאריות העוגה. אבל למותר לציין שאני ניצחתי והאיה כבר תאכל או לא בבית ושום פיה של סינדרלה לא תציל אותה. בזמן שהזוג התענג על ארוחתו היא החזיקה את התינוק על ידיה ושיחקה עם הילדה שלא תפריע. כשהבנתי ששבוע הנופש שלי התפוגג לפני שהתחיל בקשתי מיניב שיברר במקום העבודה על המלצות למקומות שכדאי לבקר בהם. כל הנסיונות לחלץ מידע קוהורנטי ורלבנטי עלו בתוהו. הנשים שלחו אותי לקניונים (המערבים) ולאתרי נופש במרחק שעה או יוצר מהעיר, הגברים היעילים הציעו חברת תיירות השולחת נהג שהוא גם מדריך. אחרי שהתיאשתי יגעתי ומצאתי והאמנתי והצלחתי להיות במקומות שטרם בקרתי בהם בשנה שעברה ואז יניב חזר מהעבודה עם בשורה. אחד העובדים (לא ממעמד האדונים והמנהלים) שגם אותו הוא שאל : לאן היית לוקח אורחים שבאו לעיר ליום יומיים (זה התחיל להישמע כמו הנסיך הקטן המבקש שיציירו לו כבשה), ענה ללא היסוס:
Appa Balwant Chowk הידוע בכינויו ABC.
מתברר שבתוך שוק העיר העתיקה המחולק לאזורים על פי מרכולתם של הסוחרים: ירקות, בגדים, נחושת, עץ, אלקטרוניקה, פרזול, מכונאות ועוד ועוד, יש שוק אחד המשתרע על שני רחובות המוקדש לספרים, בעיקר ספרי לימוד. קילומטרים של דוכני ספרים בערבית בהינדי ובאנגלית פרוסים ברחוב , מכל הסוגים וכל המינים. חויה לכל חובב ספרים באשר הוא וכל הדוכנים מלאים ורועשים כאילו מכרו בהם גלידה ביום קיץ.
אום שאנטי שאנטי שאנטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה