יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

סובב הימצ׳ל פרדאש יום 5 - מקלפה לנאקו

בדרך לנאקו עברנו שוב בעיר המחוז של מחוז קינאור רקונג פאו כדי למצוא בנק ידידותי לכרטיס שלנו שאתמול נדחה ולא הצלחנו להוציא כסף. בעוד מאה קילומטרים נהיה בקאזה, עיר המחוז של מחוז ספיטי שם יהיה כספומט אחד אבל לא ברור שהוא תקין והבא אחריו, יחד עם תחנת דלק ועוד שירותים אלמנטריים יהיה בעוד מאתיים קילומטר כשנגיע למחוז קולו. אחרי כחצי שעת נסיעה בכביש העפר ההררי לאורך נהר הסוטלג׳ שעל פי האמונה ההינדית הוא מרכז היקום ותחילתו, משהו כמו הפרת והחידקל של המערב, הגענו למחסום שם בקשו לראות את האישורים שלנו המתירים לנו להיכנס לשטח הגובל בטיבט, סין. בדרך עברנו מפל יפהפה שיניב התעקש לטפס בו (ליניב יש חולשה לגשרים, לטיפוס על הרים, מפלים ירידה לנהרות)
והמשכנו את נסיעתנו בדרך המלך, כביש 22 במדינת הימצ׳ל, שמזכיר יותר את המלכים שחיו פה בעבר ואיבדו את מלוכתם, דרך לא דרך, שביל עפר צר ולעיתים מחוק המתפתל בהר. לאורכו מפוזרים בנקודות מסוימות נפאלים, עובדי מע״צ המקומיים, המתחזקים אותו כפי יכולתם.

האחריות לטיפול בכביש היא של BRO ארגון כביש הגבול והם מעסיקים כנראה קופירייטר שכותב שלטים מחורזים המפוזרים בצידיו כמו :  
speed thrills but it kills
Safety first speed next
  ומזהירים מפני : shooting stones כלומר אבנים מדרדרות. למטה בנהר ראינו את מפעל החצץ של החברה הבונה את הכביש. העובדים יושבים בגדת הנהר ושוברים בפטיש את האבנים הגדולות הנופלות לנהר ואת חלוקי הנחל. הם סוחבים את החצץ שהם יוצרים בשקים עד לשביל, שם מורידות משאיות שקי מלט ועל המקום מכינים את הבטון והזפת, המכבש משטח חלק מהכביש וממשיכים לתחנה הבאה. על פי השילוט הם עובדים על דרך באורך 475 ק״מ אבל אנחנו נסענו על מה שהם קוראים כביש מטאלי (אספלט) מדי פעם לאורך כמה קילומטרים. סיזיפוס כבר אמרתי?
את רוב הנסיעה אנחנו עושים בדרכי עפר ואנחנו מאובקים כמו הג׳יפ: מבחוץ ומבפנים. 
אין מקום בגוף שלנו שאינו מלא חול. הפכתי למתעטשת סדרתית ואני מתעטשת אבק וחול. כשמתמזל לנו המזל ואנחנו מגיעים למקום שיש בו גם חשמל וגם מים אנחנו מגירים נחלי אבק במים הזורמים. כשלא מתמזל לנו המזל אנחנו עושים מקלחת הודית. ההודים ממלאים מים חמים בדלי  לאורחים ומשתמשים בכלי דמוי נטלן כדי להתרחץ כשהם ישובים על שרפרף ומוסיפים למים החמים שבנטלן מים קרים מהברז או מדלי של מים קרים.

 הנהג שלנו מנצל כל מפל שעוברים תחתיו כדי להעביר את המכונית שטיפה חיצונית והוא מאט את הנסיעה מתחת לזרם. 
בקצה דרך העפר בגובה 3660 מטר נמצא נאקו, כפר הררי פצפון שמאות תושביו מתפרנסים מחקלאות אם הם מצליחים למצוא בקרבת מקום ישורת שאפשר לעבד לחלקה (הנפאלים מסקלים ומעזקים). בדיוק הגענו ביום שבו התחתנו שלושה זוגות. החגיגות נמשכות 3 ימים בהם התושבים צריכים לרקוד ללא הפסקה במרכז הכפר באוהל שהוקם לכבוד הארוע בצמוד למקדש הבודהיסטי המקומי. הגברים והנשים בבגדים מסורתיים ובכובע הקינאורי האופייני לאזור רוקדים לצלילי מוזיקה שבמשך היום נוגנה על ידי קלרינט חצוצרה פעמונים ותופים ובלילה הושמעה ממערכת הגברה משוכללת. המוזיקה חזרתית ואקסטטית והריקוד חוזר על עצמו. הגברים והנשים יוצרים טור, נפרד, מי שצריך מנוחה יושב באמצע האוהל על המזרונים והטור הרוקד מקיף את היושבים. הרום המקומי נשפך כמים בנהר וכך גם שתיה קלה. ליד האוהל מכינים בסירים ענקיים סוג של אוכל שנראה כמו מרק. התיירים שבאו להביט מייד מצאו את עצמם בתוך טור הרוקדים על פי הזמנת המקומיים שצריכים לדאוג שהריקוד יימשך נונסטופ וכל המצטרף למעגל מאפשר למי שיוצא ממנו לנוח.

בין הרוקדים פגשנו שוב את הזוג ההודי שמטייל איתנו באותם מקומות מההתחלה ועכשיו אנחנו כבר חברים וגם זוג מטיילים ישראלים חמודים שבילינו איתם על רחבת הריקודים והחלפנו איתם רשמים והמלצות (הם עושים את אותו המסלול אבל בכיוון ההפוך) והזמנו אותם לארוחת ערב במאהל התיירים שבו בילינו על ראש ההר. תנועת התיירות האקולוגית תופסת תאוצה בהודו כמו בשאר העולם ובמקומות נידחים מקימים מאהלים לטובת הטיילים כדי לא לפגוע בשטח ובאסתטיקה שלו. האוהל מצויד בקירות בד עבים, מיטה זוגית ומאחורי קיר עם רוכסן יש שירותים, פרימיטיביים. באוהל יש נורת חשמל ובין האוהלים ערוגות פרחי בר צבעוניים ויפים. למאהל צמודה מסעדה יפהפיה הבנויה לתוך ההר ובה פגשנו כמה מטיילים הודיים, לכולם ילדים שלמדו או לומדים בארה״ב וטיילו בעולם. בדיעבד למדנו מהנהג הנרגש שלנו שהזוג שישבנו איתו בארוחת הבוקר הוא סלבריטי מהסרטים. הוא שחקן קולנוע מפורסם והיא במאית מפורסמת. כשנגיע לאזור שיהיה בו טלפון ואינטרנט, בעוד שלוש מאות קילומטר, נברר מי הוא השחקן אמיר חאן שהוא ואשתו רקדו איתנו בחתונה שבטית שבה היינו אורחים לא קרואים אך מוזמנים בהחלט. למדנו שהמילה המקבילה לשלום בטיבטית היא Jooley Jooley
ואומרים אותה פעמיים כשחולפים על פני המקומיים. 
  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה