יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

סובב הימצ׳ל פרדאש יום 3 - מרקצ׳אם לצ׳יטקול ובחזרה

ן
קולות נהר הבאספה הזורם מתחת חלון המלון שלנו הנעימו לנו את הלילה והבוקר. הוצאנו את כל בגדי החורף שהבאנו איתנו כדי לעשות בהם שימוש בצ׳יטקול, 3500 מ׳ על גבול טיבט - סין. ההר המושלג שרואים פה הוא בסין.
עברנו מחסום צבאי ונסענו בדרך לא דרך בכביש עפר צר שבחלקו הרוס בגלל מפולות אדמה בוץ וסלעים עביר רק באמצעות ג׳יפ, אוטובוסים שמשרכים את דרכם לכפר פעמיים ביום ומשאיות צבאיות המביאות ציוד למחנה שנמצא כשלושה ק״מ מהכפר ועד אליו מורשים להגיע. 

בדרך קיבלנו הסברים מהנהג על הכפר הקטן ויושביו, כולם משבט הקינאור, נראים טיבטים ובודהיסטים. פה המקום לציין שההודים שפגשנו מדברים אנגלית הודית. דבר ראשון הם משתמשים בתואר הפועל שימוש מופרז :
Certainly, actually, probably וכו׳ לצד תואר הפועל שהם יוצרים משמות עצם. בעל המלון סיפר לנו שפתח את העסק שלו togetherly with his silent partner. ממשלת הימצ׳ל פראדש הדואגת לבני השבטים אינה מאפשרת למי שאינו נמנה עליהם לקנות אדמה ולכן יזמי התיירות צריכים להתבסס על מקומיים כדי לעשות עסקים. בצ׳יטקול למדנו שהמבנה הסמוך למקדש במרכז הכפר הוא pristly bath
   המקדש הבודהיסטי מאוד מרשים.
בכל פעם שאנחנו שואלים את הנהג על מקום כלשהו הוא עונה לנו כך : 
Sir, after 2 kilometer beore its the village sangla and after 3 kilometer next its the village Rackcham
כשאנחנו שואלים שאלה שהתשובה עליה חיובית התשובה היא תמיד yes yes בדאבלים.
על הכפר הנידח צ׳יטקול, שפעם היה בקצה העולם והיום מגיעים אליו ג׳יפים השופכים תיירים במרכזו למדנו שכיום עיקר פרנסתו על התיירות מה שמסביר את העובדה שיש בו יותר בתי מלון שנמצאים בבניה מבתי מגורים. למדנו גם שתושבי הכפר גרים בו רק בחודשי האביב והקיץ ובאמצע אוקטובר הם מקפלים את עצמם ואת האסמים שלהם ויורדים לסנגלה כדי לא להיקבר בעשרות מטר שלג. תושבי כל הכפרים שבקרנו בהם עד כה מרגע שעזבנו את שימלה חיים כמו הנמלה מהסיפור על החרגול. כל הקיץ הם עמלים בשדות זורעים וקוצרים ומאחסנים במתבנים ובחורף הם יושבים בבתיהם ומתחממים להם. הכפרים פועלים כמו מושבים קואופרטיביים. כל כמה משפחות מחזיקות עדר בקר או צאן וחלקות חקלאיות. חלק מבני המשפחה עובד בשדות, באמצעים של פעם, הם קוצרים במגל, מאגדים אגודות קש ודגנים וקושרים בחבלים ונושאים אותן על גביהם, גברים ונשים כאחד לבתיהם הנמצאים על צלע ההר (אולי בגלל שטפונות המונסונים). מי שלא עובד בחקלאות עובד עבור הממשלה בבינוי כבישים (גברים ונשים) באמצעים דומים לאלה של הקוצרים. את הכבישים צריך לתחזק כל הזמן כי הם נוטים להישטף, להימחק ולהחסם בגלל מפולות והעובדים הסיזיפיים במחלקת התחבורה יושבים בקבוצות על הכביש כשאחד מסתת בפטיש, אחרים שוברים סלעים במכוש, אחרות נושאות שקים מלאים בחצץ על הגב ועוד אחרים סוחבים שקי מלט שהם עושים מהם משטחי בטון שמחזיקים עד הפעם הבאה. כל הפועלים,  אלה העובדים בבינוי בתים ובתי מלון פרטים ועובדי החקלאות העושים את היבודות השחורות כמו קטיף קציר והעפלה עם הסחורה הם נפאלים, הבאים להודו כדי להתפרנס מחקלאות ובניה באביב ובקיץ וחוזרים הביתה בחורף. הם לא מהגרי עבודה אחא עובדים עונתיים . הרופי של הודו חזק מהרופי של נפאל ביחס של 1:1.6 והפועלים מרויחים 300 רופי ליום שהם 6 דולר. הם באים עם המשפחות וגוררים את תינוקותיהם על הבטן ועל הגב בזמן העבודה. הם כהים ומלוכסנים ואי אפש להתבלבל בינם לבין בני שבט הקינאור בעלי האדמות. כשחזרנו בשביל העפר מהמחנה הצבאי שהוא הגבול עם סין ראינו את אגף הלוגיסטיקה של הצבא ההודי משנע ציוד מים ואספקה למחנה. זוהי יחידת החמורים והפרדים העוברת בשביל שאי אפשר להגיע בו במכונית לבסיס.
בדרך פגשנו קבוצת תיירים עליזה ממומבאי ופתחנו בשיחה ידידותית. לשאלה מאיפה אתם  יניב ענה : מפונה. הם עובדי קמ״ג של הודו כולם מהנדסי גרעין. התברר שאנחנו מתאכסנים באותו מלון והמשך הטיול שלהם מקביל לשלנו. 
What is your good name sir הם שאלו את יניב. כך שואלים פה כשעורכים היכרות. להודים יש שם שאיתו הם מסתובבים בחברה ושם שאיתו הם מסתובבים רק באזורים אינטימיים.
את הנהג שלנו עוד לא הצלחנו להעביר על דתו ומעמדו. הוא מסרב לשבת איתנו לארוחות ומתנהג בנימוס פורמלי. בעל המלון הסביר לנו איך עובדת השיטה. בכל מלון או גסט האוס יש חדר שהם קוראים לו dormitory שבו ישנים ביחד כל הנהגים המביאים את התיירים / טיילים והמלון אחראי גם על האכלתם ללא תשלום.
כל משפט אינפורמטיבי שבו הנהג שלנו  מספר לנו איפה אנחנו ומה אנחנו רואים מתחיל ב Sir. למרות שאת הטיול תכננו יחד עם צייד התיירים הקאשמירי (כך מכנים אותו בעוינות מה אנשי התיירות ההינדים שפגשנו בדרך) יש לנו הרגשה שאנחנו בקייטנה שאותה מדריך הנהג (שמסביר לנו לאן פנינו ומה התוכנית היום בשיא הנימוס) שבה למרבה הצער לא מחלקים לנו שוקו ולחמניה. מצד שני פותחים לנו את הדלת ומברכים אותנו בכל בוקר : good morning sir, did you sleep well? How did you find the hotel sir? אבל חוץ מהאי נוחות של ההשתייכות למעמד ה sir ואשתו , הסידור הזה מאוד נח ואנחנו מספיקים לראות הרבה ולטייל הרבה ברגל: 
Sir, after 350 meter next you will find the path to the temple and then you can take a nice walk on the river path. It is after 1 kilometer next and it is 5 kilometers next one way sir
We certainly found the walk very pleasent togetherly
נמסטה
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה