יום רביעי, 24 בספטמבר 2014

סובב הימצ׳ל פרדאש יום 4 - מרקצ׳אם לקלפה דרך רקונג פאו.

ירדנו בבוקר מרקצ׳אם לשנגלה בדרך החתחתים הלא סלולה הדומה לרכבת שדים כשהנוף של העמק מרהיב ביופיו. ביציאה מהכפר עברנו על גשר בעילי שכבר ראינו הרבה שכמותו ולידו שלט המודיע מתי נבנה הגשר ומה הוא עלה. הגשר יחסית חדש, כמו האחרים שראינו בדרך. הם נבנו לפני שלושים שנה כדי לחבר את הכפרים זה לזה ולציר נסיעה מרכזי. מה עשו הכפריים לפני בניית הגשרים שאלנו. האוטובוס ומכוניות קטנות היו עוברים פעם אחת בבוקר לפני שהמים עולים ובשאר הזמן הם היו מנותקים כי אי אפשר היה לעבור את הנהר.
בדרך ראינו קבוצות קטנות של בנאים נפאליים העובדים על הכביש מי בשבירת סלעים, מי בהעמסת אבנים על סבלים / סבליות הסוחבים אותם לאורך הכביש עם סרט הקשור לראשם ומי בהרתחת חביות זפת. כמה חלקים מהכביש שלא היו סלולים כשהגענו לפה לפני יומיים היו עכשיו סלולים לתפארה. 
חצינו את נהר הבאספה וראינו את הסכר הגדול שמייצר חשמל : סכר רקצ׳אם והתחלנו לטפס בהר לעיירת המחוז רקונג-פאו, עיירת שרות הנותנת שירותים לתושבי הכפרים הסמוכים והנידחים. 
כשהגענו פנינו למשרד ממשלתי כדי לקבל אישור מיוחד לתיירים לא מקומיים המאפשר להגיע לכפרים הנמצאים בעמק ספיטי בסמוך לגבול עם טיבט. כמובן שעם הגיענו למשרד להתחיל את הבירוקרטיה קיבל את פנינו שילוט בעברית המסביר לנו שהיתרים זה כאן. 
בקשנו,  חתמנו, צולמנו במצלמת מחשב, האישורים הודפסו, שילמנו ( למרות שבמדריכים היה כתוב שהשרות בחינם) ויצאנו לתור קצת את השוק המקומי ולהצטייד מעט. יניב קנה מכנסים כי אין לנו מתי לכבס. 
אחרי השיטוט עלינו בכפר עד שהגענו למקדש בודהיסטי עצום שנתרם והוקדש על ידי הדלאי למה עצמו ובחוץ מוצב פסל ענק של בודהה.
משם המשכנו לכפר קטן בשם רוגי שיש בו מקדש ישן הינדו טיבטי. בדרך המכונית התחממה מאוד. הנהג עצר ליד אחד מפלגי המים שזורמים פה חופשי מההר ולפעמים מחובר אליהם צינור והשקה את המנוע במי מעיינות קרירים ובאותה הזדמנות כבר שטף את האוטו המלוכלך מהנסיעה התמידית בדרכי עפר מעלות אבק.
משם המשכנו לקלפה, שממנה נשקף הנוף היפהפה של ההר העצום קינר קילאש שעל פי המסורת היה מקום מושבו של האל שיבה. ההר מהווה מוקד משיכה לרגל כי הוא משנה את צבעיו במשך היום מהזריחה לשקיעה. הוא מרשים גם במשך היום.
ירדנו לטייל בכפר המלא כל טוב: עצי תפוחים, משמשים, שזיפים, עצי צפצפה, ארז, אורן, שקדים ואגוזים. קטיף התפוחים יחל בשבוע הבא לאחר פסטיבל וחגיגות מסורתיות שיכריזו על תחילתו. בינתים העצים עמוסים לעייפה בתפוחים אדומים וזהובים שאין נוגעים בהם. 
 מצאנו במרכז הכפר שילוב של מקדש הינדי ובודהיסטי פעיל נריאן - נגיני עם קולות פעמונים ותופים. נכנסנו ישבנו על הרצפה והורדנו את ראשינו בענווה לפני האל היושב ממול וקיבלנו ממתקים בצאתנו אחרי שהעלנו תרומה. כשחזרנו למלון חילקנו את הממתקים המבורכים לילדים שעברו בדרך (לא חינכו אותם לא לקבל ממתקים מזרים) ופגשנו בקבוצת ההודים עובדי קמ״ג מאתמול ובעוד זוג שמשתרך איתנו או לפנינו בדיוק באותם המקומות. כולנו שמחים מאוד להיפגש בכל פעם ובטוחים שנתראה גם מחר. 
בעל המלון שלנו, איש חייכן וביישן סיפר לנו שהוא עובד עבור חברה בנגלית מכלכתא שיש לה בתי מלון בכל האזור פה. כאמור אסור ללא ילידים לרכוש פה אדמה אז הם חוכרים אותה ומקימים עליה בתי מלון. עכשיו התחיל להסתבר לנו למה יש כל כך הרבה תיירים מכלכתא. הוא עובד פה מהאביב עד החורף ואז יורד לעירו מנאלי ומנהל מלון של החברה שם. לשאלתינו הוא הסביר לנו שבחורף הכל סגור באזורים האלה בהם השלג בגובה אדם מכסה הכל. מדצמבר ועד מרץ אין יוצא ואין בא. בתי הספר סגורים לרגל החופשה השנתית שלהם וזה הזמן להתחמם בבית ולצרוך את כל מה שנאגר בקיץ. מענין מה קורה עם עדרי הבקר והצאן. בקיץ האזור סובל מגשמי המונסונים הצפות ומפולות בוץ. לפני שנה בקיץ, היתה מפולת בוץ שחסמה את הכביש היוצא מן הכפר אל הכביש הראשי וכל התיירים ששהו בכפר נתקעו. בעל המלון סיפר לנו שהיה צריך לטפל ולהאכיל במשך שבוע מלון הומה אורחים שהיתה בו אוירה של מחנה קיץ עד שהתחילו להגיע הליקופטרים של הצבא שבאו לחלץ את התיירים. 
כל מי שאנחנו פוגשים פה יודע לספר לנו שישראל היא מדינה קטנה עם צבא גדול ושאחרי 3 שנות שירות כל הישראלים באים להודו להינפש ולטייל. הרבה מהם קונים ג׳יפים ואופנועים ועושים טיולי ענק בצפון המדינה. 
מעצמת תיירות אנחנו, כמעט כמו ההודים עצמם שמטיילים בכל מקום ואתר.

ומהיום נאמר את המנטרה הבודהיסטית האולטימטיבית  : אום מאני פאדמה הום שפירושה המילולי הוא - התכשיט נמצא בתוך הלוטוס ועל פי הדלאי למה העכשוי משמעותה היא שהאיחוד המושלם בין הפרקטיקה לחכמה באמצעות אמירת המנטרה יגרמו לגוף לדיבור ולנפש הבלתי טהורים להשתנות להזדכך ולהיות טהורים כמו הבודהה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה