בבוקר הלכנו לבקר את בוב האמן הנווד במנזר החדש שבו הוא עובד והתפעלנו מאוד מאמנותו ומאומנותו. הבטחנו לחזור שוב כשהמנזר יושלם כי הראש של הבודהה אותו הוא צובע עוד לא גמור ומכוסה פלסטיק. את הצבעים הוא מייצר מצמחים מקומיים.
לפני הביקור אכלנו ארוחת בוקר במסעדה המופעלת על ידי נזירים בודהיסטים. בקשנו משהו מקומי וקיבלנו לחם טרי נפוח שנאפה בזה הרגע וצ׳אי מסאלה מתוק וטעים.
השיירה של הג׳יפים הכוללת אותנו ואת כל מכרנו שאספנו השבוע יצאה כמעט יחד לדרך כשהיא מותירה את טאבו ריקה מתיירים. קבוצה נוספת בודאי תגיע אחה״צ. פניה של השיירה מועדות לכפר הפצפון עוד יותר דאנקר שיש בו מנזר המשמש כבית הארחה, וכעשרים בתים שכולם משמשים כ homestay.
שלטים בפתח בתי הבוץ מכריזים על שירותי ההארחה שלהם. היום למדנו שהחויה המענינת כוללת אירוח ללא חשמל ובדרך כלל עם שירותים משותפים עם בני הבית, שבהם יש חור ובור ספיגה אקולוגי המשמש לדישון. ליד כל בית בוץ עובדים בנאים המייצרים לבנים ומוסיפים חדרי אירוח מבטון לבית.
התוצאה מוזרה למראה וגם מענין מה עושה האינטראקציה עם התיירים למי שעד לפני כמה שנים היה מנותק אפילו מאזורים שכנים לו בגלל היעדר גשרים שכיום מחברים בין הכפרים. שיירת המכוניות של התיירים (כולם הודים חוץ מאיתנו) עצרה במגרש החניה הנסלל בזמן אמיתי לצד המנזר החדש שהוקדש על ידי הוד רוממותו הדלאי לאמה לפני שבע שנים וגם הוא עובר שיפוצים. גם המנזר הזה עתיק יומין, בן אלף שנה וגם הוא חשוב מאוד לבודהיסטים אבל בו לא השתמרו המסורות והאמנות כמו בזה שבטאבו. חוץ מהמנזר העתיק שלא השתמר יפה אבל הנוף ממנו לעמק מדהים ביופיו יש מסלול טרקרים המגיע לדאנקר ועליה די תלולה של שלושה קילומטר בהר לאגם טבעי גבוה הנוצר ממימי הפשרת שלגים. הנהג שלנו המשמש גם כמדריך טיולים הטיל ספק ביכולתינו לטפס וחזר על כל שהעליה תלולה וקשה.
קבוצת הקמ״גניקים כבר התחילה לטפס, והעצה שקיבלנו מנהגנו הנאמן היא לטפס לאט בגלל הגובה ודלילות האויר. טיפסנו לאט ובהתמדה וכשאנחנו עוקפים את מהנדסי הגרעין, אני מתנשפת כאילו יש לי אסטמה ויניב צוחק עלי ואחרי שלושת רבעי שעה הגענו למעלה וחזינו בפלא שבשבילו טרחנו. אגם ירוק ובהיר בקצה ההר שנוצר ממי הפשרת שלגים ומי מעינות הנובעים מההר. הנוף מלמעלה היה מרהיב. האגם העצמו, נהר הספיטי על כל יובליו שרואים מההר, ההרים עם הפסגות המושלגות ממול ובעיקר, הנוף של הכפר הקטן והמנזר.
על שפת האגם הסתובבו כמה חמורים שבאו לשתות מים והרועים ששכבו לנוח.
יניב שכנע את מהנדסי הגרעין להמשיך ולעלות ברכס לנקודה הכי גבוהה כדי לקבל תמונת נוף יותר טובה והם השתכנעו וטיפסו בעקבותיו, אחד מהם קצת הדרדר אבל לא בא בטענות.
ירדנו בזהירות בשביל והלכנו לסעוד את לבנו במנזר המשמש כבית הארחה ומסעדה שם פגשנו זוג בריטי צעיר המטייל פה עם אופנוע. החלפנו חויות טיול ויניב לימד את הבחור לשחק שש בש לתמהונם של כל ההודים שלא ראו ולא שמעו על המשחק מימיהם. הבחור היה סטודנט חכם ומיד למד את המשחק. כולם היו מרוצים מהבחור הבריטי שקיבל 6/5 ואמר שש בש. אחרי האוכל התדיינו עם הנהג על המשך המסלול וסיכמנו על שני לילות בקאזה,עיר המחוז של עמק ספיטי.
אום מאני פאדמה הום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה