בחירות 2012: הבית הלבן (שוב) בידינו ! (ואני שותפה)

כמו הנשיא, שנבחר השבוע לכהונה נוספת, והכין שני נאומים, על כל צרה שלא באה, הכנתי שתי כותרות לפוסט הזה. האחת, זו שלמעלה, והשניה : הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, ואני שמחה מאוד שאני לא צריכה להשתמש בה. 

מערכת הבחירות שהסתיימה אתמול בניצחון גורף נוסף לנשיא התחילה בדיוק לפני ארבע שנים. מייד אחרי המפץ הגדול שהתרחש עם בחירתו ההיסטורית של נשיא שחור, מתנגדיו הלבנים, ימנים, שמרנים ודתיים החזירו את הגזענות לשיח הציבורי, תוך שהם עוקפים את המילים גזע וצבע ומחליפים אותן בסוציאליסט וליברל, שתי קללות גסות שהאוזן והדעת אינן סובלות במקומותינו. אחרי שעברו את שלב ההכחשה והבינו שאובמה פה כדי להישאר הם הטילו ספק במקום לידתו, בכישוריו, בקשריו, בדתו ובמניעיו, ועשו כל שביכולתם כדי להכשיל אותו ואת מדיניותו. אובמה מצידו נקט בגישה ממלכתית בלתי מפלגתית וניסה, לשוא, לרצות את נציגי שתי המפלגות בבית הנבחרים ולהבטיח להם שהוא נשיא העם כולו. מתנגדיו הגיבו באלימות מילולית וגייסו לעזרתם תורמים, שדרי רדיו וטלביזיה ימניים ולוחמניים שהכפישו את הנשיא את פועלו בהווה ותוכניותיו לעתיד השכם והערב ולא נתנו לו אפילו יום אחד של חסד. הבריונות השתלמה ושנתיים אחר כך, אחרי שאובמה הצליח להעביר את חוק הבריאות השנוי במחלוקת בעור שיניו וסבל בשל כך התקפה חסרת מעצורים ומשולחת כל רסן, התקימו בחירות לקונגרס, בהן איבדה המפלגה הדמוקרטית את הרוב שהיה לה בו. בשנתיים הבאות הגבירו מתנגדי הנשיא את ההתקפות האישיות נגדו והשתמשו בכל האמצעים העומדים לרשותם, כשרים או לא, לנגח אותו, ולהציג אותו כאויב העם, כשהם טוענים שהוא לא אמריקני, לא פטריוט, לא נוצרי, לא ערכי, והשם ישמור- קומוניסט, כשהם זורקים עליו בוץ ורפש אך נזהרים מלומר את המילה שחור. עם תחילתה של מערכת הבחירות כל המחסומים נפרצו וחיילי צבא ההתנגדות עשו שימוש בכל כלי המלחמה. ההשתלחות הגיעה לשיאה כשסנדרה פלוק, סטודנטית למשפטים ופעילת זכויות אזרח מאוניברסיטת ג'ורג'טאון שבמקומותינו, השתתפה בדיון על חוק הבריאות והשלכותיו ודיברה בעד הדרישה מחברות הביטוח הרפואי לכלול בסל הבריאות גלולות למניעת הריון. בתוכנית הרדיו שלו הגיב ראש לימבו (Rush Limbaugh) על דבריה ואמר למאזיניו שסנדרה פלוק היא שכבנית הרוצה לממן את אמצעי המניעה שלה על חשבון משלם המיסים. ההערה הזאת, שבאה מייד אחרי יריית הפתיחה של מערכת הבחירות פתחה את תיבת הפנדורה השמרנית והעלתה לסדר היום את יחסם העוין של נוצרים-ימנים-שמרנים-דתים לסקס, אמצעי מניעה, הפלות ונישואים חד מיניים. הנשיא שעד אז ישב על הגדר הממלכתית נאלץ לרדת ממנה וללכלך את ידיו. אחרי שדרש מחברות הביטוח לכלול אמצעי מניעה בסל הבריאות ללא דרישה להשתתפות עצמית  הוא נדחף על ידי סגנו, שהצהיר בריש גלי על תמיכה בנישואין חד מיניים, ללכת בעקבותיו ולהצהיר על תמיכתו הוא.
כדי ליצור הבחנה ברורה בינם לבין הנשיא ותומכיו, בקשו המתמודדים על הנשיאות ועל מושבים בסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית להיות יותר קדושים מהאפיפיור והשמיעו קול גדול בכל הקשור לסקס. כולם מתנגדים לחוק הבריאות שנועד לכסות את מליוני האמריקנים שכיום לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש ביטוח רפואי בסיסי, לנישואים חד מיניים ולהפלות. המתמודים שהתחרו בינם לבין עצמם מי יותר ימני-שמרני-דתי וקיצוני הגדילו לעשות כששללו הפלות מכל וכל תוך שהם מפגינים ידע מדעי ומסבירים לקהל הרחב שאין להתיר הפלה גם במקרה של אונס כי גוף האישה חכם ואינו מאפשר הריון במקרה כזה והריון כתוצאה מאונס מעיד על כך שהאונס היה לגיטימי. ההערות שהעידו על בורות וסקסיזם הצליחו סופסוף להעיר את קהל הבוחרים (ובעיקר הבוחרות) משנתם והנשיא, שבתפקידו הקודם היה רכז ומארגן קהילתי, קם מתרדמתו הממלכתית והתחיל להניע את המנגנון המשומן, המאורגן והממומן, שסיפק לו את הסחורה כמו אז גם עתה. 
ואיפה אני בסיפור הזה? 
אחרי השמחה הגדולה שקפצה עלינו במפתיע ב 2008 כשאמריקה שיחקה אותה, ושמה איש שחור בבית הלבן, התאכזבתי כמו רבים אחרים מהנשיא, שהסביר לנו שאנחנו יכולים (yes we can) והבטיח לנו שינוי אבל בפועל המשיך את המדיניות של קודמו, והוכיח שנאה דורש אך לא נאה מקיים. מדיניות החוץ שהוא נקט לצד המדיניות הכלכלית שהוא לא נקט הרגיזה אותי עד כדי כך שנשבעתי קבל עם ועדה שבבחירות הבאות, לא אצביע בשבילו. כשמערכת הבחירות נכנסה להילוך גבוה וכל יום הייתי חשופה, כמו שאר האוכלוסיה להצהרות אנטי חברתיות, אנטי נשים,  מהגרים, שחורים, הומואים, ארגוני זכויות אדם ואזרח, שוחרי שלום  ועוד, החלטתי להתגייס לצבא הפעילים ולהגן על המולדת. 
בערב יום כיפור הלכתי לבית הכנסת, התרתי את הנדר שלי לא להצביע לאובמה ובמוצאי החג נכנסתי לאתר של קמפיין אובמה כדי לבדוק במה אני יכולה להועיל ולמדתי שצבא הפעילים והמתנדבים משתמש בסלנג המיוחד למערכות שינוע אנשים. הפעילות המרכזית בחודשים האחרונים שלפני הבחירות נקראת Canvassing מלשון קנבס, אריג צפוף, שמטרתה לפרוס רשת פעילים רחבה, לכסות מרחבים גיאוגרפים, וליצור קשר בלתי פורמלי עם התושבים והיא מתחלקת לשתי תת פעילויות: האחת - דלת לדלת, פעילים נשלחים לשכונות לפי מפה גיאוגרפית דמוגרפית, דופקים על דלתות של תושבים המסומנים כאוהדים ויוצרים איתם אינטראקציה והשניה - צלצל בטלפון,  פעילים מתקשרים לכל מי שגר באזור המסומן. המטרה היא לברר למי התושבים מתכוונים להצביע, לזהות בוחרים פוטנציאלים המזדהים עם הקמפיין, לחלק מידע, לגייס כספים וחברים, לעודד תומכים להירשם כדי שיוכלו להצביע, וליצור בסיס נתונים של אוהדים שיאפשר לחזור לבתים שזוהו במבצע כדי "להוציא את הבוחר להצביע" , מה שקרוי פה Get out the vote עם התקרב מועד הבחירות. 
נרשמתי לעשות "קנבסינג" וחתמתי אלקטרונית על טופס המסביר את טיב הפעילות שבה אשתתף (דלת לדלת) וממליץ לנקוט במספר אמצעי זהירות. מומלץ להביא קפה, מים וחטיפים, נקבל מפה במקום אולם רצוי להביא ג'י פי אס, רצוי לא לבוא בחולצות עם מסר פוליטי או תמונה של אובמה ולהביא חולצה נוספת במידה ונידרש להחליף, להפעיל שיקול דעת ולא להסתכן, לא להיכנס לחצרות שיש בהם כלבים, אם מזג האויר סוער לא להיות בחוץ, לא להיענות להזמנות להיכנס לבית פנימה, לא להיכנס לויכוח ולא לנסות לשכנע, אם פונים אלי בגסות לחייך ולומר : שיהיה לכם יום טוב. זה לא זמן לסגת עכשיו, אמרתי לעצמי, יש לי היסטוריה של פעילות פוליטית ועמידה בצמתים, אני יכולה לעמוד בסכנות הגלומות במבצע הקש בדלת. אין דין עמידה בצומת כבישים ישראלית כדין כניסה למבצרם השמור של אמריקנים עניתי לעצמי כשהחשש התחיל לכרסם בי. אני לא עושה את זה בשביל עצמי אמרתי לעצמי, זה בשביל המדינה. התגברתי כארי והתיצבתי למשמרת הראשונה ביום ראשון בשמונה בבוקר בבסיס הקליטה והמיון במגרש חניה של אחד מבניני המשרדים באזורינו. במקום פגשתי כעשרה אנשים שהביאו את הקפה שלהם מהבית בכוס אוגרת חום והצמידו לדש בגדיהם כפתורים שעליהם מחייך אובמה. מאחורי שולחן מתקפל עמדו שני פעילים שבדקו שכל מי שנרשם לפעילות הגיע ונרשם כהלכה. קצינת המיון פנתה אלינו והסבירה שאנחנו עומדים לנסוע לוירג'יניה. "וירג'יניה?" שאלתי. "מה פתאום וירג'יניה? מה רע במרילנד, מדינתנו האהובה?" "זו פעם ראשונה שלך?" שאל אותי הבחור שעמד לידי. "כן" אמרתי לו. "פעם ראשונה בבחירות האלה או בכלל?" "פעם ראשונה" אמרתי לו. "אפילו לא ישבת במטה והתקשרת לאנשים?" הוא שאל בתמיהה הולכת וגוברת. "פעם ראשונה" אמרתי לו. הוא הסתכל עלי בחשד ואמר לי :"אנחנו לא עובדים במרילנד". "למה לא"? שאלתי ומיד חשבתי שקופחתי כי לא נרשמתי בזמן, או בגלל שיש לי מבטא. "מרילנד דמוקרטית" הסביר לי הבחור בסבלנות אנחנו לא עושים קנבסינג במרילנד כי לא צריך, פה הניצחון שלנו מובטח, אנחנו הולכים למדינות מאבק כדי לנסות להשפיע שם. באנגלית זה נשמע יותר טוב המאבק הזה battle ground states. וירג'יניה, חשבתי לעצמי. לא נורא, עבדתי שם, יש לי שם חברים, הם אפילו מצביעים לאובמה. "אני מכירה טוב את מחוזות ארלינגטון ופיירפקס" אמרתי לו " אני עובדת שם שנים". "אנחנו לא נוסעים לצפון וירג'יניה" התחיל הבחור לאבד את הסבלנות, צפון וירג'יניה שלנו. "או קי, חבר'ה" פנתה אלינו הקצינה. חילקנו את הגזרה שלנו היום לשתיים ויש לכם שתי אפשרויות. אתם יכולים לבחור להיכנס לעומק הגזרה מרחק שעתיים וחצי נסיעה מפה או לגזרה הרדודה מרחק שעה וחצי נסיעה. אנחנו נודה למי שמוכן לנסוע לדרום העמוק כי העבודה שלנו שם ממש חשובה. אנחנו מבקשים שתתחלקו לזוגות ותודיעו לנו לאן החלטתם לנסוע. אני הכנתי את בת הזוג שלי מבעוד מועד והיא החליטה לא להיכנס לעומק. קיבלנו דף הוראות ובו מפה שמסבירה איך להגיע למרכז הקליטה שלנו בגזרה הרדודה ויצאנו לדרך. עברנו את הגשר לוירג'יניה עלינו על הכביש המהיר ונסענו מערב. אחרי כשעה המרכזים העירוניים היו מאחורינו ומרחבים חקלאיים, פרות רועות, ערימות חציר לצדדנו. הגענו לעיר קטנה בפאתי עמק השננדואה ומצאנו את מרכז הגיוס המקומי ממנו פועלת המפלגה הדמוקרטית. מראה הבית מבחוץ לא מסגיר את הפעילות המבצעית האינטנסיבית המתרחשת בין כתליו. קיבלנו מפה, רשימת תושבים וניירת עליה אנחנו מתבקשים לסמן את תוצאות השיחה וגם תסריט של מה שאנחנו אמורים לומר. "שלום שמי.............האם XXXXXXX בבית? מה שלומך היום?  אנחנו מהקמפיין של אובמה. באנו לשאול האם אתה מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. האם אתה מתכוון להצביע לנשיא? האם אתה מתכוון להצביע לסנטור הדמוקרטי קיין?" הבחירות לסנאט מהותיות בוירג'יניה כי הן יכולות להפוך על פיו את הרוב הדמוקרטי הקיים בו והן חשובות לצבא הפעילים אף יותר מן הבחירות לנשיאות.  יצאנו לדרך. יום ראשון, עשר בבוקר הרחובות ריקים, בטח כולם בכנסיה. בחניות הבתים חונים טנדרים המצביעים על משלח היד של בעליהם (אבל לא על הפוליטיקה שלהם התברר בדיעבד) ולידם חומרי בנין וערימות עפר. חברתי דבורה, דוחפת אותי ואומרת לי : את תדברי אני ארשום. אני דופקת בדלת. איש צעיר פותח לי. "בוקר טוב, אנחנו מהקמפיין של אובמה, האם ננסי סמית' בבית"? "היא בכנסיה" עונה הבחור. "אפשר להשאיר לה חומר קריאה"? הא לוקח את הברושרים מידינו. הבית השני ברשימה הוא הבית השכן ובחוץ ליד האוטו מפטפטות שתי נשים. אני חוזרת על התסריט. בעלת הבית מבטיחה לי שהיא תצביע לאובמה ולסנטור הדמוקרטי אבל מזהירה אותי לא לדפוק על הדלת ולחפש את בעלה כי הוא יצביע לרומני. רשמנו לעצמנו שאיבדנו חייל אחד בקרב שטרם החל. "זאת בטוח יהודיה" לוחשת מאחורי דבורה שרמת החרדה, שלא לומר הפאניקה שלה, מביקור ממושך מדי בוירג'יניה עולה עם כל דפיקה בדלת. "איך את יודעת?" אני שואלת אותה. "היא נראית כך" אומרת דבורה "וחוץ מזה יש לה דברי אמנות בבית". "את יודעת שככה אמרו גם על היהודים" אני אומרת לה ומנסה להרגיע אותה. תרגיל הגיוס נמשך כארבע שעות ועבר בשלום. לא נשכו אותנו הכלבים שנבחו עלינו בכל בית, אף וירג'יניאני לא הוציא את הרובה שלו ולא איים עלינו, בית אחד שבקרנו בו עמד למכירה ובעלת הבית הציעה לנו בחביבות לקנות אותו. "אל תדאגי" עודדנו אותה "תצביעו לאובמה מחירים הבתים יעלו, האבטלה תרד, התעסוקה תעלה ותצליחו למכור את הבית שלכם". "אלוהים יברך אתכם" ברכו אותנו לשלום האוהדים, "שיהיה לכם יום טוב" ברכו אותנו לשלום המתנגדים. כשחזרנו לבסיס הקליטה עם הסקרים שלנו קידמה את פנינו קצינת הביצועים החייכנית. "איך היה"? "יותר טוב ממה שציפינו". "אם כך, אולי תירשמו לשבוע הבא? אנחנו צריכים אנשים באזור הגאות והשפל בנורפולק על גבול צפון קרוליינה, ארבע שעות מפה בעומק הגזרה ואנחנו מממנים מלון ללילה ורכב שכור כדי שתוכלו להישאר שם לסופשבוע". "מצטערות, בשבוע הבא יש לנו משהו שאי אפשר לדחות לעוד שבועיים". יצאנו מהעיר הקטנה ועצרנו במסעדה לצד הדרך כדי להירגע ולשמוח שיצאנו בשלום משטח הקרב. החלפנו חויות כשפתאום ניגשה אלינו אשה ואמרה: "שמעתי שאתן מדברות עברית, אתן מפה?" "מה פתאום מפה" ענינו לה, אנחנו מבת'סדה מרילנד. "אה, אתן רק מבקרות פה" אמרה האישה, "חבל, הקהילה היהודית פה מאוד קטנה וחשבתי שאולי אתן חדשות". חשבנו לשאול אם היא מכירה את האישה שדבורה חשבה שהיא נראית יהודיה אבל החלטנו לוותר. כשעברנו את הנהר ונכנסנו למרילנד נאנחנו אנחת רווחה. לא נעים להסתובב בדרום העמוק, במיוחד כשאת אישה, יהודיה עם מבטא, המצביעה לנשיא.
ביום הבחירות התקשר אובמה לפעילים במטה הבחירות והודה להם על עבודתם המסורה. בשתיים בלילה, כשהוא עלה לשאת את נאום הניצחון הוא הודה לפעילים שוב קבל עם ואומה ואמר שבלעדיהם הניצחון לא היה אפשרי. הוא התכוון אלינו, אל דבורה ואלי. ווירג'יניה הצביעה לאובמה, הבית הלבן והסנאט בידינו. אלוהים יברך את אמריקה!

זהו יום הבוחר האמריקני

משפחתנו המצומצמת שבארצות הברית של אמריקה השתתפה השבוע לראשונה באופן פעיל בדמוקרטיה ומימשה את זכותה לבחור בכל מגוון האופציות שעמד לפניה. אני הצבעתי בבחירות המוקדמות, איתי הצביע כ"נעדר" מבוסטון ויניב הצביע היום בקלפי שבבית הספר הגובל בחצרינו. 

אמנם יום הבחירות נקבע בחוק כיום שלישי בשבוע הראשון  נובמבר , אולם יום הבחירות אינו יום שבתון, ולמרות שהקלפיות פתוחות בדרך כלל 12 שעות, אנשים עובדים לא בהכרח מספיקים להגיע אליהן. הבחירות השנה הן כלליות ונשיאותיות אולם הסמכות להחליט על דפוסי ותהליכי הבחירה היא בידי המדינות, היכולות להכריז על בחירות מוקדמות, להאריך את הזמן שהקלפיות המוקדמות פתוחות, לאפשר לבוחרים להצביע באמצעות דואר, אימייל, פקס כמו גם להחליט מי רשאי (או לא רשאי ) לבחור, למשל אסירים. החלטת המושל על הארכת או הקדמת מועד הבחירות אינה בהכרח אדמיניסטרטיבית ועשויה לנבוע משיקולים פוליטים. מכיון שהבחירות המוקדמות משרתות בדרך כלל את קהל הבוחרים המזוהה עם הדמוקרטים (מהגרים, שחורים, עניים, זקנים), מדינות שבהן המושל רפובליקני מנסות לצמצם את התהליך שנועד לכלול כמה שיותר בוחרים, מקצרות את משך הבחירות המוקדמות, מאריכות את התורים בהן, מערימות קשיים ומכשולים על הצבעת "נעדרים", שולחות לבוחרים טפסי בחירות שבדיעבד מסתבר שאינם קבילים, משנות את הרישום על הטופס כדי לבלבל את הבוחרים ומנסות להרתיע אותם מלהשתתף בבחירות. הנסיון האחרון למנוע מבוחרים (בדרך כלל דמוקרטים)  להצביע נעשה באמצעות חקיקה על פיה לא ניתן לבחור ללא תעודת זהות, מסמך שאינו מחויב המציאות האמריקנית ואינו בהכרח ברשותו של כל אזרח. יוזמת החקיקה אותה ניסו להעביר הרפובליקנים במדינות המתנדנדות, אלה שיקבעו מי יהיה הנשיא, נתקלה בחומת בית המשפט שהשעה אותה עד לאחר הבחירות. הסיבה לכך שהרפובליקנים משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי למנוע מבוחרים דמוקרטים להצביע היא הדמוגרפיה הפועלת לרעתם. שיעור הילודה הגבוה בקרב שחורים ומהגרים וגידול האוכלוסיה העירונית בגלל הגירה וכלכלה מחזקים את המפלגה הדמוקרטית ומבטיחים לה רוב, אם לא עכשיו, בעתיד הלא רחוק. כדי להילחם בתופעת ריבוי מצביעים דמוקרטים באזורים צפופים גדולים ומשפיעים, מחוקקי המדינות מנסים להעביר חוקים המחלקים מחדש את אזורי הבחירות ולצמצם את השפעתם בבחירות הכלליות. שאלה 5 בטופס הבחירות שלנו, שהוא בעצם חוברת המזכירה סקר דעת קהל, עוסקת בתוכנית חלוקת המדינה לאזורים, שלכל אחד מהם נציג בקונגרס, ובה אנחנו מתבקשים לתמוך או להתנגד לגבולות החדשים ששורטטו על פי תוצאות מפקד האוכלוסין.  הטופס, המשקף את הכותרת שלו : בחירות כלליות ונשיאותיות, עוסק בפוליטיקה ברמה הלאומית (בחירה בנשיא וסגנו) רמת המדינה (בחירה בסנטור) ורמת המחוזות השונים (בחירת נציג האזור לקונגרס, בחירת שופטים  ונציגים למועצת החינוך), ובהמשך מציג סדרת שאלות העוסקות בתיקוני חקיקה רלבנטים לבחירות הנוכחיות.

שאלה 6 היא משאל עם במדינת מרילנד ובה אנחנו מתבקשים להצביע בעד או נגד חקיקה המאפשרת ומאשרת נישואים אזרחיים בין בני זוג מאותו המין. מרגע שהמושל הפך את ההצעה לחוק באחד במרץ השנה, קבוצות שמרניות דתיות הפעילו את זכותן הדמוקרטית לערער על החוק, ולהביא אותו למשאל מדינה בבחירות הכלליות אם יצליחו לגייס חמישים אלף חתימות (הן גייסו פי שתיים חתימות מהמינימום הנדרש). ההצבעה על שאלת הנישואים החד מיניים, המתקיימת היום במקביל בשלוש מדינות (מרילנד, מיין ווושינגטון (לא הבירה, שם החוק עבר לפני שנה ללא הסתיגויות)  עקרונית לארגונים התומכים בזכויות שוות לגייז ומפלגת את הבוחרים הדמוקרטים על פי מוצא וגזע כאשר רוב ההיספאנים והשחורים מתנגדים לנישואים חד מיניים מסיבות של דת, מסורת ומנהג.  ההצבעה על אישור או ביטול החקיקה היא הארוע הלוהט של הבחירות היום והיא עשויה לגנוב את ההצגה מהבחירות לנשיא במדינות בהן היא מתקיימת.

בין הברושורים בעיניני בחירות שאנחנו מקבלים יום יום בדואר יש המלצות מגופים שונים בעלי ענין בהצבעה שלנו. במכתב שהגיע מהמפלגה הדמוקרטית קיבלנו המלצות הנוגעות להצבעה שהותירו כמה שאלות מקומיות ובלתי מפלגתיות לשיקולינו .

אחת מהן היא שאלה 7 שבעלי ענין רבים מפעילים לחץ כבד כדי להביא אותנו להצביע בעדה. זו השאלה הנוגעת בהרחבת רשיון ההימורים במדינה והקמת קזינו במתחם הנמל הלאומי שיכלול שולחנות הימורים לצד המכונות שכבר אושרו בבחרות הקודמות.
במסגרת הטיעונים בעד אנחנו לומדים שהכסף שיגיע מההימורים ילך למערכת החינוך, יוסיף 12,000 משרות טובות (אני תוהה מה זה משרות טובות לעומת משרות לא טובות) למדינה, וישאיר את הכסף שלנו במדינתנו במקום לנדוד למערב וירג'יניה שם, לטענת התומכים בקזינו, משאירים המרילנדרים 180 מליון דולר כל שנה בשולחנות ומכונות ההימורים.
אחד הברושורים הדו צדדיים שקיבלנו מציג בצד אחד לוחית רכב של מערב וירג'יניה עליה כתוב באותיות קידוש לבנה : תודה מרילנד, ובצד השני ילדה עצובה בצמות אוחזת בעט ושוקדת על לימודיה. מנגד, בעלי הענין בהצבעה נגד הקמת הקזינו  (כנראה בעלי הקזינו ממדינת מערב וירג'יניה) מסבירים לנו שבעלי הקזינו העתידי עומדים לקבל מתנה מכספי המיסים שלנו ושהרווחים יגיעו לקזינו ולא למדינה ולבתי הספר שלה. הביקור שלנו בלאס וגאס לפני שבועיים לא הותיר בנו ספקות בענין הימורים. הצבענו נגד הרחבת ההימורים והקמת קזינו.
בין שאר הבחירות האזוריות והאזוטריות,  תושבי העיר דמשק (Damascus) , המונה 15,000 איש ונמצאת כעשרים קילומטרים צפונה מאיתנו, מתבקשים להכריע בשאלה C ולהצביע בעד או נגד חוק משקאות אלכוהולים, כיום לא ניתן לקנות אלכוהול בשטח העיר, בחנויות או במסעדות ותושבי העיר צריכים לנדוד לעיר שכנה אם הם רוצים לקנות בירה, ולא, לעיר אין שום קשר לדמשק שבסוריה, ותושביה אינם מוסלמים. התושבים התומכים בעיר "יבשה" טוענים שאיסור אלכוהול מאפשר להם לקחת את הילדים למסעדות מבלי לחשוש לחשוף אותם לסכנות הגלומות בשתיה.

כשהגעתי בשבוע שעבר לאחת מנקודות ההצבעה המוקדמת, (רק כדי לחוות את החוויה) שהוארכה ונמתחה בעקבות הוריקן סאנדי, נעמדתי בתור ארוך ומתנחשל שגלש מהבנין פנימה עד למגרש החניה. מאות האנשים שעמדו בתור החזיקו בידיהם את טופס ההצבעה אותו הם סימנו מראש. בטופס מופיעים בדרך כלל אנשים לא מוכרים שאנחנו לא יכולים לזכור את שמם ומצביעים עבורם, או נגדם, לא על פי ידע אישי אלא על פי המלצת אחת המפלגות, העיתון המקומי, הארצי, ארגון המורים, ארגון דת או ארגון אחר. עם התקדמות התור התחילו להופיע שלטים מאולתרים כמו בדיסנילנד, עליהם כתוב כמה זמן צריך עוד לחכות מנקודה זו. כמה אנשי ועדת הבחירות דאגו לסדר את התור ולהוליך אותו כמו נחש מתפתל בתוך האולם. כשהגעתי לראש התור נתקלתי בשלט המבקש לכבות את הטלפון הסלולרי ונכנסתי לאולם גדול שבו היו כעשרים נקודות הצבעה. אחד הפעילים קרא ברמקול לאנשים שלא להציג תעודה מזהה, מפני שהחוק לא דורש זאת, אין בה צורך וזה מאט את קצב ההתקדמות וההצבעה.

כשנקראתי לשולחן מאחוריו ישבו פעילי בחירות התבקשתי לומר את שמי וכתובתי , קיבלתי כרטיס מגנטי שנראה כמו כרטיס אשראי והובלתי לנקודת ההצבעה הכוללת מכונה לקליטת הכרטיס ומחשב עם מסך מגע. הכנסתי את הכרטיס המגנטי לחריץ וקיבלתי מסך הנראה כמו הטופס שבידי. העברתי את הבחירות מהטופס למחשב, עברתי ממסך למסך עד לשאלה האחרונה, שאחריה התבקשתי לבדוק את הבחירות שלי ולאשרן.

 אישרתי, הכרטיס המגנטי השתחרר מהחריץ, הפקדתי אותו בקופסה המיועדת וקיבלתי מדבקה עליה כתוב באנגלית ובספרדית - הצבעתי!  

יניב חזר מהקלפי עם שלט שקיבל מאחד הפעילים ועם מסר קצר וברור לבוחר.