כמו הנשיא, שנבחר השבוע לכהונה נוספת, והכין שני נאומים, על כל צרה שלא באה, הכנתי שתי כותרות לפוסט הזה. האחת, זו שלמעלה, והשניה : הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת, ואני שמחה מאוד שאני לא צריכה להשתמש בה.
מערכת הבחירות שהסתיימה אתמול בניצחון גורף נוסף לנשיא התחילה בדיוק לפני ארבע שנים. מייד אחרי המפץ הגדול שהתרחש עם בחירתו ההיסטורית של נשיא שחור, מתנגדיו הלבנים, ימנים, שמרנים ודתיים החזירו את הגזענות לשיח הציבורי, תוך שהם עוקפים את המילים גזע וצבע ומחליפים אותן בסוציאליסט וליברל, שתי קללות גסות שהאוזן והדעת אינן סובלות במקומותינו. אחרי שעברו את שלב ההכחשה והבינו שאובמה פה כדי להישאר הם הטילו ספק במקום לידתו, בכישוריו, בקשריו, בדתו ובמניעיו, ועשו כל שביכולתם כדי להכשיל אותו ואת מדיניותו. אובמה מצידו נקט בגישה ממלכתית בלתי מפלגתית וניסה, לשוא, לרצות את נציגי שתי המפלגות בבית הנבחרים ולהבטיח להם שהוא נשיא העם כולו. מתנגדיו הגיבו באלימות מילולית וגייסו לעזרתם תורמים, שדרי רדיו וטלביזיה ימניים ולוחמניים שהכפישו את הנשיא את פועלו בהווה ותוכניותיו לעתיד השכם והערב ולא נתנו לו אפילו יום אחד של חסד. הבריונות השתלמה ושנתיים אחר כך, אחרי שאובמה הצליח להעביר את חוק הבריאות השנוי במחלוקת בעור שיניו וסבל בשל כך התקפה חסרת מעצורים ומשולחת כל רסן, התקימו בחירות לקונגרס, בהן איבדה המפלגה הדמוקרטית את הרוב שהיה לה בו. בשנתיים הבאות הגבירו מתנגדי הנשיא את ההתקפות האישיות נגדו והשתמשו בכל האמצעים העומדים לרשותם, כשרים או לא, לנגח אותו, ולהציג אותו כאויב העם, כשהם טוענים שהוא לא אמריקני, לא פטריוט, לא נוצרי, לא ערכי, והשם ישמור- קומוניסט, כשהם זורקים עליו בוץ ורפש אך נזהרים מלומר את המילה שחור. עם תחילתה של מערכת הבחירות כל המחסומים נפרצו וחיילי צבא ההתנגדות עשו שימוש בכל כלי המלחמה. ההשתלחות הגיעה לשיאה כשסנדרה פלוק, סטודנטית למשפטים ופעילת זכויות אזרח מאוניברסיטת ג'ורג'טאון שבמקומותינו, השתתפה בדיון על חוק הבריאות והשלכותיו ודיברה בעד הדרישה מחברות הביטוח הרפואי לכלול בסל הבריאות גלולות למניעת הריון. בתוכנית הרדיו שלו הגיב ראש לימבו (Rush Limbaugh) על דבריה ואמר למאזיניו שסנדרה פלוק היא שכבנית הרוצה לממן את אמצעי המניעה שלה על חשבון משלם המיסים. ההערה הזאת, שבאה מייד אחרי יריית הפתיחה של מערכת הבחירות פתחה את תיבת הפנדורה השמרנית והעלתה לסדר היום את יחסם העוין של נוצרים-ימנים-שמרנים-דתים לסקס, אמצעי מניעה, הפלות ונישואים חד מיניים. הנשיא שעד אז ישב על הגדר הממלכתית נאלץ לרדת ממנה וללכלך את ידיו. אחרי שדרש מחברות הביטוח לכלול אמצעי מניעה בסל הבריאות ללא דרישה להשתתפות עצמית הוא נדחף על ידי סגנו, שהצהיר בריש גלי על תמיכה בנישואין חד מיניים, ללכת בעקבותיו ולהצהיר על תמיכתו הוא.
כדי ליצור הבחנה ברורה בינם לבין הנשיא ותומכיו, בקשו המתמודדים על הנשיאות ועל מושבים בסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית להיות יותר קדושים מהאפיפיור והשמיעו קול גדול בכל הקשור לסקס. כולם מתנגדים לחוק הבריאות שנועד לכסות את מליוני האמריקנים שכיום לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש ביטוח רפואי בסיסי, לנישואים חד מיניים ולהפלות. המתמודים שהתחרו בינם לבין עצמם מי יותר ימני-שמרני-דתי וקיצוני הגדילו לעשות כששללו הפלות מכל וכל תוך שהם מפגינים ידע מדעי ומסבירים לקהל הרחב שאין להתיר הפלה גם במקרה של אונס כי גוף האישה חכם ואינו מאפשר הריון במקרה כזה והריון כתוצאה מאונס מעיד על כך שהאונס היה לגיטימי. ההערות שהעידו על בורות וסקסיזם הצליחו סופסוף להעיר את קהל הבוחרים (ובעיקר הבוחרות) משנתם והנשיא, שבתפקידו הקודם היה רכז ומארגן קהילתי, קם מתרדמתו הממלכתית והתחיל להניע את המנגנון המשומן, המאורגן והממומן, שסיפק לו את הסחורה כמו אז גם עתה.
ואיפה אני בסיפור הזה?
אחרי השמחה הגדולה שקפצה עלינו במפתיע ב 2008 כשאמריקה שיחקה אותה, ושמה איש שחור בבית הלבן, התאכזבתי כמו רבים אחרים מהנשיא, שהסביר לנו שאנחנו יכולים (yes we can) והבטיח לנו שינוי אבל בפועל המשיך את המדיניות של קודמו, והוכיח שנאה דורש אך לא נאה מקיים. מדיניות החוץ שהוא נקט לצד המדיניות הכלכלית שהוא לא נקט הרגיזה אותי עד כדי כך שנשבעתי קבל עם ועדה שבבחירות הבאות, לא אצביע בשבילו. כשמערכת הבחירות נכנסה להילוך גבוה וכל יום הייתי חשופה, כמו שאר האוכלוסיה להצהרות אנטי חברתיות, אנטי נשים, מהגרים, שחורים, הומואים, ארגוני זכויות אדם ואזרח, שוחרי שלום ועוד, החלטתי להתגייס לצבא הפעילים ולהגן על המולדת.
בערב יום כיפור הלכתי לבית הכנסת, התרתי את הנדר שלי לא להצביע לאובמה ובמוצאי החג נכנסתי לאתר של קמפיין אובמה כדי לבדוק במה אני יכולה להועיל ולמדתי שצבא הפעילים והמתנדבים משתמש בסלנג המיוחד למערכות שינוע אנשים. הפעילות המרכזית בחודשים האחרונים שלפני הבחירות נקראת Canvassing מלשון קנבס, אריג צפוף, שמטרתה לפרוס רשת פעילים רחבה, לכסות מרחבים גיאוגרפים, וליצור קשר בלתי פורמלי עם התושבים והיא מתחלקת לשתי תת פעילויות: האחת - דלת לדלת, פעילים נשלחים לשכונות לפי מפה גיאוגרפית דמוגרפית, דופקים על דלתות של תושבים המסומנים כאוהדים ויוצרים איתם אינטראקציה והשניה - צלצל בטלפון, פעילים מתקשרים לכל מי שגר באזור המסומן. המטרה היא לברר למי התושבים מתכוונים להצביע, לזהות בוחרים פוטנציאלים המזדהים עם הקמפיין, לחלק מידע, לגייס כספים וחברים, לעודד תומכים להירשם כדי שיוכלו להצביע, וליצור בסיס נתונים של אוהדים שיאפשר לחזור לבתים שזוהו במבצע כדי "להוציא את הבוחר להצביע" , מה שקרוי פה Get out the vote עם התקרב מועד הבחירות.
נרשמתי לעשות "קנבסינג" וחתמתי אלקטרונית על טופס המסביר את טיב הפעילות שבה אשתתף (דלת לדלת) וממליץ לנקוט במספר אמצעי זהירות. מומלץ להביא קפה, מים וחטיפים, נקבל מפה במקום אולם רצוי להביא ג'י פי אס, רצוי לא לבוא בחולצות עם מסר פוליטי או תמונה של אובמה ולהביא חולצה נוספת במידה ונידרש להחליף, להפעיל שיקול דעת ולא להסתכן, לא להיכנס לחצרות שיש בהם כלבים, אם מזג האויר סוער לא להיות בחוץ, לא להיענות להזמנות להיכנס לבית פנימה, לא להיכנס לויכוח ולא לנסות לשכנע, אם פונים אלי בגסות לחייך ולומר : שיהיה לכם יום טוב. זה לא זמן לסגת עכשיו, אמרתי לעצמי, יש לי היסטוריה של פעילות פוליטית ועמידה בצמתים, אני יכולה לעמוד בסכנות הגלומות במבצע הקש בדלת. אין דין עמידה בצומת כבישים ישראלית כדין כניסה למבצרם השמור של אמריקנים עניתי לעצמי כשהחשש התחיל לכרסם בי. אני לא עושה את זה בשביל עצמי אמרתי לעצמי, זה בשביל המדינה. התגברתי כארי והתיצבתי למשמרת הראשונה ביום ראשון בשמונה בבוקר בבסיס הקליטה והמיון במגרש חניה של אחד מבניני המשרדים באזורינו. במקום פגשתי כעשרה אנשים שהביאו את הקפה שלהם מהבית בכוס אוגרת חום והצמידו לדש בגדיהם כפתורים שעליהם מחייך אובמה. מאחורי שולחן מתקפל עמדו שני פעילים שבדקו שכל מי שנרשם לפעילות הגיע ונרשם כהלכה. קצינת המיון פנתה אלינו והסבירה שאנחנו עומדים לנסוע לוירג'יניה. "וירג'יניה?" שאלתי. "מה פתאום וירג'יניה? מה רע במרילנד, מדינתנו האהובה?" "זו פעם ראשונה שלך?" שאל אותי הבחור שעמד לידי. "כן" אמרתי לו. "פעם ראשונה בבחירות האלה או בכלל?" "פעם ראשונה" אמרתי לו. "אפילו לא ישבת במטה והתקשרת לאנשים?" הוא שאל בתמיהה הולכת וגוברת. "פעם ראשונה" אמרתי לו. הוא הסתכל עלי בחשד ואמר לי :"אנחנו לא עובדים במרילנד". "למה לא"? שאלתי ומיד חשבתי שקופחתי כי לא נרשמתי בזמן, או בגלל שיש לי מבטא. "מרילנד דמוקרטית" הסביר לי הבחור בסבלנות אנחנו לא עושים קנבסינג במרילנד כי לא צריך, פה הניצחון שלנו מובטח, אנחנו הולכים למדינות מאבק כדי לנסות להשפיע שם. באנגלית זה נשמע יותר טוב המאבק הזה battle ground states. וירג'יניה, חשבתי לעצמי. לא נורא, עבדתי שם, יש לי שם חברים, הם אפילו מצביעים לאובמה. "אני מכירה טוב את מחוזות ארלינגטון ופיירפקס" אמרתי לו " אני עובדת שם שנים". "אנחנו לא נוסעים לצפון וירג'יניה" התחיל הבחור לאבד את הסבלנות, צפון וירג'יניה שלנו. "או קי, חבר'ה" פנתה אלינו הקצינה. חילקנו את הגזרה שלנו היום לשתיים ויש לכם שתי אפשרויות. אתם יכולים לבחור להיכנס לעומק הגזרה מרחק שעתיים וחצי נסיעה מפה או לגזרה הרדודה מרחק שעה וחצי נסיעה. אנחנו נודה למי שמוכן לנסוע לדרום העמוק כי העבודה שלנו שם ממש חשובה. אנחנו מבקשים שתתחלקו לזוגות ותודיעו לנו לאן החלטתם לנסוע. אני הכנתי את בת הזוג שלי מבעוד מועד והיא החליטה לא להיכנס לעומק. קיבלנו דף הוראות ובו מפה שמסבירה איך להגיע למרכז הקליטה שלנו בגזרה הרדודה ויצאנו לדרך. עברנו את הגשר לוירג'יניה עלינו על הכביש המהיר ונסענו מערב. אחרי כשעה המרכזים העירוניים היו מאחורינו ומרחבים חקלאיים, פרות רועות, ערימות חציר לצדדנו. הגענו לעיר קטנה בפאתי עמק השננדואה ומצאנו את מרכז הגיוס המקומי ממנו פועלת המפלגה הדמוקרטית. מראה הבית מבחוץ לא מסגיר את הפעילות המבצעית האינטנסיבית המתרחשת בין כתליו. קיבלנו מפה, רשימת תושבים וניירת עליה אנחנו מתבקשים לסמן את תוצאות השיחה וגם תסריט של מה שאנחנו אמורים לומר. "שלום שמי.............האם XXXXXXX בבית? מה שלומך היום? אנחנו מהקמפיין של אובמה. באנו לשאול האם אתה מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. האם אתה מתכוון להצביע לנשיא? האם אתה מתכוון להצביע לסנטור הדמוקרטי קיין?" הבחירות לסנאט מהותיות בוירג'יניה כי הן יכולות להפוך על פיו את הרוב הדמוקרטי הקיים בו והן חשובות לצבא הפעילים אף יותר מן הבחירות לנשיאות. יצאנו לדרך. יום ראשון, עשר בבוקר הרחובות ריקים, בטח כולם בכנסיה. בחניות הבתים חונים טנדרים המצביעים על משלח היד של בעליהם (אבל לא על הפוליטיקה שלהם התברר בדיעבד) ולידם חומרי בנין וערימות עפר. חברתי דבורה, דוחפת אותי ואומרת לי : את תדברי אני ארשום. אני דופקת בדלת. איש צעיר פותח לי. "בוקר טוב, אנחנו מהקמפיין של אובמה, האם ננסי סמית' בבית"? "היא בכנסיה" עונה הבחור. "אפשר להשאיר לה חומר קריאה"? הא לוקח את הברושרים מידינו. הבית השני ברשימה הוא הבית השכן ובחוץ ליד האוטו מפטפטות שתי נשים. אני חוזרת על התסריט. בעלת הבית מבטיחה לי שהיא תצביע לאובמה ולסנטור הדמוקרטי אבל מזהירה אותי לא לדפוק על הדלת ולחפש את בעלה כי הוא יצביע לרומני. רשמנו לעצמנו שאיבדנו חייל אחד בקרב שטרם החל. "זאת בטוח יהודיה" לוחשת מאחורי דבורה שרמת החרדה, שלא לומר הפאניקה שלה, מביקור ממושך מדי בוירג'יניה עולה עם כל דפיקה בדלת. "איך את יודעת?" אני שואלת אותה. "היא נראית כך" אומרת דבורה "וחוץ מזה יש לה דברי אמנות בבית". "את יודעת שככה אמרו גם על היהודים" אני אומרת לה ומנסה להרגיע אותה. תרגיל הגיוס נמשך כארבע שעות ועבר בשלום. לא נשכו אותנו הכלבים שנבחו עלינו בכל בית, אף וירג'יניאני לא הוציא את הרובה שלו ולא איים עלינו, בית אחד שבקרנו בו עמד למכירה ובעלת הבית הציעה לנו בחביבות לקנות אותו. "אל תדאגי" עודדנו אותה "תצביעו לאובמה מחירים הבתים יעלו, האבטלה תרד, התעסוקה תעלה ותצליחו למכור את הבית שלכם". "אלוהים יברך אתכם" ברכו אותנו לשלום האוהדים, "שיהיה לכם יום טוב" ברכו אותנו לשלום המתנגדים. כשחזרנו לבסיס הקליטה עם הסקרים שלנו קידמה את פנינו קצינת הביצועים החייכנית. "איך היה"? "יותר טוב ממה שציפינו". "אם כך, אולי תירשמו לשבוע הבא? אנחנו צריכים אנשים באזור הגאות והשפל בנורפולק על גבול צפון קרוליינה, ארבע שעות מפה בעומק הגזרה ואנחנו מממנים מלון ללילה ורכב שכור כדי שתוכלו להישאר שם לסופשבוע". "מצטערות, בשבוע הבא יש לנו משהו שאי אפשר לדחות לעוד שבועיים". יצאנו מהעיר הקטנה ועצרנו במסעדה לצד הדרך כדי להירגע ולשמוח שיצאנו בשלום משטח הקרב. החלפנו חויות כשפתאום ניגשה אלינו אשה ואמרה: "שמעתי שאתן מדברות עברית, אתן מפה?" "מה פתאום מפה" ענינו לה, אנחנו מבת'סדה מרילנד. "אה, אתן רק מבקרות פה" אמרה האישה, "חבל, הקהילה היהודית פה מאוד קטנה וחשבתי שאולי אתן חדשות". חשבנו לשאול אם היא מכירה את האישה שדבורה חשבה שהיא נראית יהודיה אבל החלטנו לוותר. כשעברנו את הנהר ונכנסנו למרילנד נאנחנו אנחת רווחה. לא נעים להסתובב בדרום העמוק, במיוחד כשאת אישה, יהודיה עם מבטא, המצביעה לנשיא.
ביום הבחירות התקשר אובמה לפעילים במטה הבחירות והודה להם על עבודתם המסורה. בשתיים בלילה, כשהוא עלה לשאת את נאום הניצחון הוא הודה לפעילים שוב קבל עם ואומה ואמר שבלעדיהם הניצחון לא היה אפשרי. הוא התכוון אלינו, אל דבורה ואלי. ווירג'יניה הצביעה לאובמה, הבית הלבן והסנאט בידינו. אלוהים יברך את אמריקה!
כדי ליצור הבחנה ברורה בינם לבין הנשיא ותומכיו, בקשו המתמודדים על הנשיאות ועל מושבים בסנאט מטעם המפלגה הרפובליקנית להיות יותר קדושים מהאפיפיור והשמיעו קול גדול בכל הקשור לסקס. כולם מתנגדים לחוק הבריאות שנועד לכסות את מליוני האמריקנים שכיום לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש ביטוח רפואי בסיסי, לנישואים חד מיניים ולהפלות. המתמודים שהתחרו בינם לבין עצמם מי יותר ימני-שמרני-דתי וקיצוני הגדילו לעשות כששללו הפלות מכל וכל תוך שהם מפגינים ידע מדעי ומסבירים לקהל הרחב שאין להתיר הפלה גם במקרה של אונס כי גוף האישה חכם ואינו מאפשר הריון במקרה כזה והריון כתוצאה מאונס מעיד על כך שהאונס היה לגיטימי. ההערות שהעידו על בורות וסקסיזם הצליחו סופסוף להעיר את קהל הבוחרים (ובעיקר הבוחרות) משנתם והנשיא, שבתפקידו הקודם היה רכז ומארגן קהילתי, קם מתרדמתו הממלכתית והתחיל להניע את המנגנון המשומן, המאורגן והממומן, שסיפק לו את הסחורה כמו אז גם עתה.
ואיפה אני בסיפור הזה?
אחרי השמחה הגדולה שקפצה עלינו במפתיע ב 2008 כשאמריקה שיחקה אותה, ושמה איש שחור בבית הלבן, התאכזבתי כמו רבים אחרים מהנשיא, שהסביר לנו שאנחנו יכולים (yes we can) והבטיח לנו שינוי אבל בפועל המשיך את המדיניות של קודמו, והוכיח שנאה דורש אך לא נאה מקיים. מדיניות החוץ שהוא נקט לצד המדיניות הכלכלית שהוא לא נקט הרגיזה אותי עד כדי כך שנשבעתי קבל עם ועדה שבבחירות הבאות, לא אצביע בשבילו. כשמערכת הבחירות נכנסה להילוך גבוה וכל יום הייתי חשופה, כמו שאר האוכלוסיה להצהרות אנטי חברתיות, אנטי נשים, מהגרים, שחורים, הומואים, ארגוני זכויות אדם ואזרח, שוחרי שלום ועוד, החלטתי להתגייס לצבא הפעילים ולהגן על המולדת.
בערב יום כיפור הלכתי לבית הכנסת, התרתי את הנדר שלי לא להצביע לאובמה ובמוצאי החג נכנסתי לאתר של קמפיין אובמה כדי לבדוק במה אני יכולה להועיל ולמדתי שצבא הפעילים והמתנדבים משתמש בסלנג המיוחד למערכות שינוע אנשים. הפעילות המרכזית בחודשים האחרונים שלפני הבחירות נקראת Canvassing מלשון קנבס, אריג צפוף, שמטרתה לפרוס רשת פעילים רחבה, לכסות מרחבים גיאוגרפים, וליצור קשר בלתי פורמלי עם התושבים והיא מתחלקת לשתי תת פעילויות: האחת - דלת לדלת, פעילים נשלחים לשכונות לפי מפה גיאוגרפית דמוגרפית, דופקים על דלתות של תושבים המסומנים כאוהדים ויוצרים איתם אינטראקציה והשניה - צלצל בטלפון, פעילים מתקשרים לכל מי שגר באזור המסומן. המטרה היא לברר למי התושבים מתכוונים להצביע, לזהות בוחרים פוטנציאלים המזדהים עם הקמפיין, לחלק מידע, לגייס כספים וחברים, לעודד תומכים להירשם כדי שיוכלו להצביע, וליצור בסיס נתונים של אוהדים שיאפשר לחזור לבתים שזוהו במבצע כדי "להוציא את הבוחר להצביע" , מה שקרוי פה Get out the vote עם התקרב מועד הבחירות.
נרשמתי לעשות "קנבסינג" וחתמתי אלקטרונית על טופס המסביר את טיב הפעילות שבה אשתתף (דלת לדלת) וממליץ לנקוט במספר אמצעי זהירות. מומלץ להביא קפה, מים וחטיפים, נקבל מפה במקום אולם רצוי להביא ג'י פי אס, רצוי לא לבוא בחולצות עם מסר פוליטי או תמונה של אובמה ולהביא חולצה נוספת במידה ונידרש להחליף, להפעיל שיקול דעת ולא להסתכן, לא להיכנס לחצרות שיש בהם כלבים, אם מזג האויר סוער לא להיות בחוץ, לא להיענות להזמנות להיכנס לבית פנימה, לא להיכנס לויכוח ולא לנסות לשכנע, אם פונים אלי בגסות לחייך ולומר : שיהיה לכם יום טוב. זה לא זמן לסגת עכשיו, אמרתי לעצמי, יש לי היסטוריה של פעילות פוליטית ועמידה בצמתים, אני יכולה לעמוד בסכנות הגלומות במבצע הקש בדלת. אין דין עמידה בצומת כבישים ישראלית כדין כניסה למבצרם השמור של אמריקנים עניתי לעצמי כשהחשש התחיל לכרסם בי. אני לא עושה את זה בשביל עצמי אמרתי לעצמי, זה בשביל המדינה. התגברתי כארי והתיצבתי למשמרת הראשונה ביום ראשון בשמונה בבוקר בבסיס הקליטה והמיון במגרש חניה של אחד מבניני המשרדים באזורינו. במקום פגשתי כעשרה אנשים שהביאו את הקפה שלהם מהבית בכוס אוגרת חום והצמידו לדש בגדיהם כפתורים שעליהם מחייך אובמה. מאחורי שולחן מתקפל עמדו שני פעילים שבדקו שכל מי שנרשם לפעילות הגיע ונרשם כהלכה. קצינת המיון פנתה אלינו והסבירה שאנחנו עומדים לנסוע לוירג'יניה. "וירג'יניה?" שאלתי. "מה פתאום וירג'יניה? מה רע במרילנד, מדינתנו האהובה?" "זו פעם ראשונה שלך?" שאל אותי הבחור שעמד לידי. "כן" אמרתי לו. "פעם ראשונה בבחירות האלה או בכלל?" "פעם ראשונה" אמרתי לו. "אפילו לא ישבת במטה והתקשרת לאנשים?" הוא שאל בתמיהה הולכת וגוברת. "פעם ראשונה" אמרתי לו. הוא הסתכל עלי בחשד ואמר לי :"אנחנו לא עובדים במרילנד". "למה לא"? שאלתי ומיד חשבתי שקופחתי כי לא נרשמתי בזמן, או בגלל שיש לי מבטא. "מרילנד דמוקרטית" הסביר לי הבחור בסבלנות אנחנו לא עושים קנבסינג במרילנד כי לא צריך, פה הניצחון שלנו מובטח, אנחנו הולכים למדינות מאבק כדי לנסות להשפיע שם. באנגלית זה נשמע יותר טוב המאבק הזה battle ground states. וירג'יניה, חשבתי לעצמי. לא נורא, עבדתי שם, יש לי שם חברים, הם אפילו מצביעים לאובמה. "אני מכירה טוב את מחוזות ארלינגטון ופיירפקס" אמרתי לו " אני עובדת שם שנים". "אנחנו לא נוסעים לצפון וירג'יניה" התחיל הבחור לאבד את הסבלנות, צפון וירג'יניה שלנו. "או קי, חבר'ה" פנתה אלינו הקצינה. חילקנו את הגזרה שלנו היום לשתיים ויש לכם שתי אפשרויות. אתם יכולים לבחור להיכנס לעומק הגזרה מרחק שעתיים וחצי נסיעה מפה או לגזרה הרדודה מרחק שעה וחצי נסיעה. אנחנו נודה למי שמוכן לנסוע לדרום העמוק כי העבודה שלנו שם ממש חשובה. אנחנו מבקשים שתתחלקו לזוגות ותודיעו לנו לאן החלטתם לנסוע. אני הכנתי את בת הזוג שלי מבעוד מועד והיא החליטה לא להיכנס לעומק. קיבלנו דף הוראות ובו מפה שמסבירה איך להגיע למרכז הקליטה שלנו בגזרה הרדודה ויצאנו לדרך. עברנו את הגשר לוירג'יניה עלינו על הכביש המהיר ונסענו מערב. אחרי כשעה המרכזים העירוניים היו מאחורינו ומרחבים חקלאיים, פרות רועות, ערימות חציר לצדדנו. הגענו לעיר קטנה בפאתי עמק השננדואה ומצאנו את מרכז הגיוס המקומי ממנו פועלת המפלגה הדמוקרטית. מראה הבית מבחוץ לא מסגיר את הפעילות המבצעית האינטנסיבית המתרחשת בין כתליו. קיבלנו מפה, רשימת תושבים וניירת עליה אנחנו מתבקשים לסמן את תוצאות השיחה וגם תסריט של מה שאנחנו אמורים לומר. "שלום שמי.............האם XXXXXXX בבית? מה שלומך היום? אנחנו מהקמפיין של אובמה. באנו לשאול האם אתה מתכוון להצביע בבחירות הקרובות. האם אתה מתכוון להצביע לנשיא? האם אתה מתכוון להצביע לסנטור הדמוקרטי קיין?" הבחירות לסנאט מהותיות בוירג'יניה כי הן יכולות להפוך על פיו את הרוב הדמוקרטי הקיים בו והן חשובות לצבא הפעילים אף יותר מן הבחירות לנשיאות. יצאנו לדרך. יום ראשון, עשר בבוקר הרחובות ריקים, בטח כולם בכנסיה. בחניות הבתים חונים טנדרים המצביעים על משלח היד של בעליהם (אבל לא על הפוליטיקה שלהם התברר בדיעבד) ולידם חומרי בנין וערימות עפר. חברתי דבורה, דוחפת אותי ואומרת לי : את תדברי אני ארשום. אני דופקת בדלת. איש צעיר פותח לי. "בוקר טוב, אנחנו מהקמפיין של אובמה, האם ננסי סמית' בבית"? "היא בכנסיה" עונה הבחור. "אפשר להשאיר לה חומר קריאה"? הא לוקח את הברושרים מידינו. הבית השני ברשימה הוא הבית השכן ובחוץ ליד האוטו מפטפטות שתי נשים. אני חוזרת על התסריט. בעלת הבית מבטיחה לי שהיא תצביע לאובמה ולסנטור הדמוקרטי אבל מזהירה אותי לא לדפוק על הדלת ולחפש את בעלה כי הוא יצביע לרומני. רשמנו לעצמנו שאיבדנו חייל אחד בקרב שטרם החל. "זאת בטוח יהודיה" לוחשת מאחורי דבורה שרמת החרדה, שלא לומר הפאניקה שלה, מביקור ממושך מדי בוירג'יניה עולה עם כל דפיקה בדלת. "איך את יודעת?" אני שואלת אותה. "היא נראית כך" אומרת דבורה "וחוץ מזה יש לה דברי אמנות בבית". "את יודעת שככה אמרו גם על היהודים" אני אומרת לה ומנסה להרגיע אותה. תרגיל הגיוס נמשך כארבע שעות ועבר בשלום. לא נשכו אותנו הכלבים שנבחו עלינו בכל בית, אף וירג'יניאני לא הוציא את הרובה שלו ולא איים עלינו, בית אחד שבקרנו בו עמד למכירה ובעלת הבית הציעה לנו בחביבות לקנות אותו. "אל תדאגי" עודדנו אותה "תצביעו לאובמה מחירים הבתים יעלו, האבטלה תרד, התעסוקה תעלה ותצליחו למכור את הבית שלכם". "אלוהים יברך אתכם" ברכו אותנו לשלום האוהדים, "שיהיה לכם יום טוב" ברכו אותנו לשלום המתנגדים. כשחזרנו לבסיס הקליטה עם הסקרים שלנו קידמה את פנינו קצינת הביצועים החייכנית. "איך היה"? "יותר טוב ממה שציפינו". "אם כך, אולי תירשמו לשבוע הבא? אנחנו צריכים אנשים באזור הגאות והשפל בנורפולק על גבול צפון קרוליינה, ארבע שעות מפה בעומק הגזרה ואנחנו מממנים מלון ללילה ורכב שכור כדי שתוכלו להישאר שם לסופשבוע". "מצטערות, בשבוע הבא יש לנו משהו שאי אפשר לדחות לעוד שבועיים". יצאנו מהעיר הקטנה ועצרנו במסעדה לצד הדרך כדי להירגע ולשמוח שיצאנו בשלום משטח הקרב. החלפנו חויות כשפתאום ניגשה אלינו אשה ואמרה: "שמעתי שאתן מדברות עברית, אתן מפה?" "מה פתאום מפה" ענינו לה, אנחנו מבת'סדה מרילנד. "אה, אתן רק מבקרות פה" אמרה האישה, "חבל, הקהילה היהודית פה מאוד קטנה וחשבתי שאולי אתן חדשות". חשבנו לשאול אם היא מכירה את האישה שדבורה חשבה שהיא נראית יהודיה אבל החלטנו לוותר. כשעברנו את הנהר ונכנסנו למרילנד נאנחנו אנחת רווחה. לא נעים להסתובב בדרום העמוק, במיוחד כשאת אישה, יהודיה עם מבטא, המצביעה לנשיא.
ביום הבחירות התקשר אובמה לפעילים במטה הבחירות והודה להם על עבודתם המסורה. בשתיים בלילה, כשהוא עלה לשאת את נאום הניצחון הוא הודה לפעילים שוב קבל עם ואומה ואמר שבלעדיהם הניצחון לא היה אפשרי. הוא התכוון אלינו, אל דבורה ואלי. ווירג'יניה הצביעה לאובמה, הבית הלבן והסנאט בידינו. אלוהים יברך את אמריקה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה