סלינו על כתפינו - הבאנו ביכורים

התפשטות מגיפת האוכל הבריא והאורגני בארצות הברית (כמו בשאר חלקי העולם הפריבילגי) התחילה עוד לפני המיזם של מישל אובמה "הבה נזוזה", הכולל בתוכו מיני מיזם נוסף "הבה נאכל בריא" (www.letsmove.gov), שבו החליטה הגברת הראשונה להזיז את בני עמה, ולצמצם את מידותיהם, לאחר שהשקיפה מחלון מרפסת הבית הלבן על העוברים ושבים בשדרות פנסילבניה, והזדעזעה מהגודל והרוחב של האזרח הממוצע במדינה, שהיא מייצגת. 

במקומותינו, ראשי מערכת החינוך עסוקים מזה שנים רבות בנסיון לצמצם את צריכת הסוכר והשומן של הסטודנטים בבית הספר. חלק מהאסטרגיות שכבר יושמו הן החלפת מכונות השתיה שבאופן מסורתי מכילות משקאות מסוג קוקה קולה למכונות המכילות ....מיץ, חלב ושוקו. הדעות חלוקות בקשר למבחן התוצאה. כמות הסוכר במיץ ובשוקו אינה נמוכה מזו שבמשקאות מוגזים ורבים מעדיפים את המשקאות המוגזים על פני חלב ושוקו (אלא אם כן הם עברו הכשרת נקיון אצל רותי ישראלי, המשתמשת בבקבוק קוקה קולה לניקוי השירותים במקום מנקה האסלות המסורתי בגלל שהוא מכיל חומצה זרחתית שבה נעשה שימוש בתעשיית חומרי הניקוי). 

בנוסף למהפכת מכונות הסודה, אנחנו חשופים למתקפה תקשורתית המכוונת לכיסו של העשירון  העליון וכל מי שחושב שהוא נמנה עליו, שבה אנחנו מוזהרים מהסכנות הנשקפות לבריאותנו אם נמשיך לצרוך סוכר, שומן, ביצים מתרנגלות שלא מאוגדות בהסתדרות העופות, בשר מפרות שבניגוד לעצת הגניקולוג שלהן לוקחות הורמונים ומסכנות את עצמן ואותנו בסוגי סרטן שונים,לצד עידוד גורף לעבור לאורח חיים אחראי הכולל גידול ירקות בגינת ביתנו וצריכה של פירות וירקות אורגניים בחנויות המתמחות, בשוקי האיכרים, או מהחוואי הפרטי שלך. מיהו החוואי הזה? ובכן מעשה שהיה כך היה.

בזמן שעמלתי על התפריט למסיבת הרחוב שלנו, קיבלתי אימייל משרה, הגרה בקצה הרחוב ומגדלת ירקות שונים בכמה ערוגות המיועדות לכך בגינה שלפני הבית שלה, שבו היא כתבה שהיא עוד לא יודעת מה היא תביא לארוחה המשותפת. "זה תלוי מה יהיה בסל החש"ק שלי אותו אני מקבלת ביום רביעי מהחוואי שלי". הסקרנות שלי התעוררה מיד. חשק וחוואי בסל אחד? "את יכולה להרחיב"? שאלתי אותה. שרה, היא ג'אנקי של בריאות. לפני שלוש שנים היא החליטה לרדת במשקל ועברה לאורח חיים בריא הכולל התעמלות והגברת צריכת ירקות ופירות על חשבון מצרכים אחרים. היא התחילה לגדל ירקות בגינה שלה אבל לא היתה יכולה לספק את כל תצרוכתה ואז שמעה על חש"ק - חקלאות בשיתוף הקהילה שההשתתפות בה דומה לחברות באירגון הבונים החופשיים, והמידע עליה עובר מפה לאוזן. 

אז זה עובד כך, בעל חווה מציע לקהילה סוג של קואופרטיב, שבו תמורת סכום שנתי חד פעמי ניתן להצטרף כחברים למספר ערוגות שהחוואי מייחד לקהילה ולקבל מדי שבוע את הבציר שלהן. החברות הזאת נותנת לחוואי סוג של ביטחון כלכלי ומאפשרת לחוואי לגדל את גידוליו פלוס אקסטרה שהולך לחברי הקואופרטיב, האוספים אותו אחת לשבוע בתוך סל המוצב בדוכן   של בעל החוה באחד משוקי האיכרים המקומיים. אבל אליה וקוץ בה, חברי הקואופרטיב נושאים באחריות להצלחה וגם לכישלון של הגידולים אם חס וחלילה תנאי מזג האויר או מצב הרוח של הפרות גרמו לחוסר תנובה." זה הדבר הכי טוב שיש" התלהבה שרה, "החוואי שלי, ששם החווה שלו הוא - מזון רוחני למילניום החדש-  מגדל את הירקות בשיטה אורגנית ביו-דינמית לפי רוח הפילוסופיה האנתרופוזופית וכתבי רודולף שטיינר. אנחנו מקבלים סל ירקות אחת לשבוע שבדרך כלל מספיק לנו לכל השבוע, , פירות  קטניות, פירות יבשים, סיידר תפוחים לפי העונה, ביצים, לחם, גבינה ויוגורט מחלב לא מפוסטר, אחת לחודש. את הבשר אני קונה בחוות בשר, אם ראית את הסרט אוכל בע"מ אני בטוחה שגם את קונה בשר אורגני רק מחווה, אני נוסעת בשביל הבשר לוירג'יניה כדי לוודא שהוא אורגני וכפי שבטח ראית אני גם מגדלת ירקות בגינה שלי".  

נשמע מבטיח, במיוחד באוזני ילדי השמש, קיבוצניקים לשעבר, שכל חייהם הקפיטליסטים כמהים להזדמנות להצטרף לקואופרטיב, תהיה תנובתו אשר תהיה.  הגנן הפרטי שלי מגדל ירקות אורגניים בגינה כתחביב, אבל התנובה אינה מובטחת בגלל שכחברי קואופרטיב נאמנים אנחנו חולקים אותה עם משפחת ארנבות שהתנחלה אצלנו ועם כמה ציפורים שהתבייתו עלינו שלא תמיד מפטירות אחר הארוחה את האפיקומן שלהן, אותו הן תמיד מגלות גם כשיניב מחביא אותו היטב.  

"וואוו", אמרתי לשרה, "אפשר לקבל פרטים על החווה שלך"? "מצטערת" כתבה לי שרה, "החוואי שלנו לא מקבל יותר מצטרפים חדשים העונה, הוא כבר מילא את כל השורות". אבל אישה נחושה כמוני לא תוותר. 

חיפוש מתקדם בגוגל העלה שיש כמה חוואים בסביבתנו שעוד לא מילאו את מיכסת החש"ק שלהם, רובם מבטיחים את אספקת הביכורים והסלים מהאביב עד סוף הסתיו (וגם לוקחים דמי חברות בהתאם). החלטתי להתנסות בחברות אצל החוואי עלי עבאד כדי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת -  גם סוציאליזם וגם אחוות עמים. שוטטתי באתר הוירטאלי שלו (www.aliabaad.com) 

בדקתי כמה זה יעלה לי ($650 לעונה), איפה הדוכן שלו (לא רחוק), יום חלוקה (חמישי אחה"צ) התיעצתי עם הגנן והחלטנו ללכת על זה.

נרשמתי, החלפנו ביננו כמה אימיילים אותם פתחתי וסיימתי בסלאם עליכום ועליכום סלאם, שלחתי את הצ'ק והתחלתי לקבל מכתבי תפוצה מידידי החדש עלי שיש לי איתו עכשיו אחוות עמים גננים ובריאותנים. האימיילים של עלי מאוד אינפורמטיבים וכתובים אנגלית רצוצה. 

שלום כברים, כותב עלי, בטח תיסמחו לדאת שמזג האויר התוב אוזר מעוד לגידולים, רועים כבר ניצנים של המלפפונים, הכישואים והאגבניות. המישלוחה הראשון יהיה בעמצא מאי. הינה כמה חדשות מהמשק שלי. לפני שבוע היתה שריפה שקילתה את האסם. "אהה", רוטן יניב, "הוא כבר מתחיל עם הצרות, היתה לו שריפה, הלכו התרנגולות, לא יהיו ביצים, הוא כבר מכין אותנו לזה שבשבוע הבא לא נקבל את המישלוחה שלנו, אני מכיר את הערבים האלה". אבל אל תדעגו ממשיך עלי, הנזק הנורעי לא ישפיע על החלוקה שתתחיל בזמן כמו שאיבטחתי. "אתה רואה שאפשר לסמוך עליהם, סנטתי בקטן האמונה, הכל יהיה בסדר, חוץ מזה הוא לא ערבי, הוא איראני". 

העידכון האחרון שלפני הבאת סל הביכורים הגיע ביום שלישי. "שלום כברים" פתח עלי, אני מצפה לראות עותכם ביום חמישי בשוק האיכרים. זה מה שיהיה בסל השבועי - אם אתם לא רוצים משהוא בבכשה תגידו לי: אספרגוס (מוגבל) , סלק (מוגבל), עלי חסה, בצל (ירוק) ועלי מנטה - בשפע וגם ביצי חופש.
אספקה לשבוע, הא"? בא קולו של יניב המקניט, "שש מאות חמישים דולר על שפע עלי חסה ובצל ירוק, ודווקא הסלק, הירק האהוב עלי מכל מוגבל?"

"תן לו הזדמנות", אמרתי כשהחשש התחיל לכרסם בליבי. זה מה שקורה כשרוצים לעשות שלום עם האיראנים ולהוריד את האופציה הגרעינית מהשולחן. 

ביום חמישי נסעתי לחפש את הדוכן של עלי בשוק האיכרים הקטן שהתנחל בחצר בית הקברות של איזו כנסיה נידחת. בין משאית שמכרה דגים מטוגנים ודוכן שמכר תותים מהשדה מצאתי את עלי, ואת אבא שלו ליד התוצרת הירוקה שלהם. היצגתי את עצמי. סלאם עליכום, הנה סל החש"ק שלך. ואמנם על סל קש שהוא רוקן לתוך שקית פלסטיק היה כתוב שמי באותיות קידוש לבנה, בלי טעויות. לא רצית מנטה (נענע) אז אני אשים לך עוד עלי חסה בסל. 

שמתי את שקיות הפלסטיק שלי באוטו וקיויתי שיהיה ליניב אירוע חירום בעבודה שיחזיק אותו שם חמישה ימים, לפחות. הרגשתי כמו איה, שקיבל במתנה ליום הולדתו בלון מפוצץ, מידידו הטוב חזרזיר וצנצנת מועילה מידידו הטוב פו הדוב. 

"תשמע, יניב" אמרתי לבעל הבית שהגיע מלא ציפיה לקראת שור אבוס וארוחת ירק, ידידנו החדש עלי עמד בהבטחותיו, "אין מה לומר - הסלק אמנם מוגבל!" וחוץ מזה, הגודל לא קובע!

החסה והבצל לעומת זאת היו נורמלים לחלוטין, שימחו אותנו בסלטים מצוינים כל סוף השבוע ועוד נותר לנו מהם עד יום החלוקה הבאה.
ביצי החופש הגיעו עם הערת אזהרה: "הלקוח נושא על כתפיו את כל האחריות לשימוש במוצר ובשום מקרה כולל הזנחה לא יישא עלי באחריות למחלה, אובדן או נזק מקרי ולא מקרי שייגרם ללקוח". אין ספק שאיראן נחושה לנסות את האופציה הדיפלומטית כדי להימנע מסנקציות.

החלטנו לחכות עם הביצים עד לביקורו של שליח האו"ם.

סלאם עליכ עלי.