איך יודעים שבא אביב במקומותינו?
הסימן הראשון הוא גל החום הראשון שעובר עלינו - על הבית ועל בעלת הבית - שנינו בני חמישים פלוס ומתמודדים עם בעיות דומות של תחזוקה וצנרת. החום הגדול מאלץ אותנו להחליף את מצב המזגן (של הבית) מחימום לקירור ובחזרה באותו היום. ממש כך, בבוקר, המזגן מחמם את הבית כי הטמפרטורה בחוץ היא קצת מעל נקודת הקיפאון, לקראת הצהרים יש אובך בחוץ והבית מתחיל להתחמם ולהריח כאילו היה לנו כלב (אבל אין לנו, לא היה לנו ולא יהיה לנו כלב) ואז מפעילים את הקירור ולקראת הערב הטמפרטורה צונחת ומייד מחזירים את המצב לחימום. לחבר שלנו בני, יש אפליקציה שמאפשרת לו לווסת את הטמפרטורה בביתו כשהוא מחוץ לבית אבל א. הוא עובד בחברה שמפתחת ישומיי מזג אויר ב. הוא חולה על גאדג'טים ג. הוא לא מאותגר טכנולוגית - כמוני ד. הוא גבר . בקשר לויסות הטמפרטורה אצל בעלת הבית כנראה שאין מה לעשות, יניב טוען כבר שנים שהמנגנון שלנו, הנשים, פרימיטיבי, אבל זה לסיפור אחר.
הסימן השני לבוא האביב הוא שמסתכלים סביב ורואים את השכנים היוצאים מבתיהם כפטריות אחר הגשם (למרות שפה הגשם יורד באביב ובקיץ, זה בטח קשור לקוי האורך והרוחב על הגלובוס אבל מעולם לא הבנתי את המשמעות שלהם) ומתחילים כאיש אחד לעבוד את גינותיהם המקודשות ולהתענין בדשא של השכן, האם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים (שלנו טרם).
דיירי הרחוב שלנו אינם מיקרוקוסמוס של אוכלוסית העולם אבל מייצגים את מועצת האו"ם לזכויות אדם, לכל אחד מהם שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום. מכל גלויות העולם התקבצנו פה ברחוב פומונה: בולגריה, צרפת, סקוטלנד, מדגסקר, קניה, אוגנדה, תימן, אירן, ברזיל, סין, טייואן, הונגריה, יוון, בנגלדש, ושתי מעצמות העל - ארצות הברית וישראל.
אחת מהנציגות האמריקניות הנחילה לנו בטרם עזיבתה את הרחוב מסורת אמריקנית קלאסית - מסיבת רחוב הלוא היא ה block party.
על פי המסורת הנאה הזאת דיירי הרחוב (שבאמריקה הוא בלוק) מתכנסים אחת לשנה ביום אביב או סתיו נאה, באמצע הרחוב, כל אחד מביא תקרובת, יש להודיע על האירוע הזה מראש למחוז, או לעיריה, תלוי איפה גרים, ולקבל אישור לסגור את הרחוב לתנועת מכוניות ביום ובשעה המיועדים, יש לתלות שלטים בכניסה וביציאה לרחוב המודיעים על סגירתו לתנועת מכוניות כחודש לפני הארוע כדי ליידע את הציבור הנוסע באזור על אי הנוחות הזמנית שתיגרם לו ביום שבת (או ראשון) בין שתיים לארבע. בזמן המסיבה, הרחוב האמריקני הופך להיות כישראל ביום כיפור לשעתיים או שלוש. ילדים יכולים לנסוע באופניים על הכביש, לשחק בכדור ולהיות לרגע אחד - כילדי העולם כולו בזמן שההורים אוכלים, שותים, מפטפטים על דא ועל הא (חוץ מדת ופוליטיקה שהם טאבו נושאים שאין להעלות אותם בשיחה במקומותינו) ומנסים להבין את הרשת החברתית/ מקצועית הארוגה סביבם כדי שיוכלו אולי ברבות הימים לעשות בה שימוש מושכל.
ג'ניפר, שכבר לא גרה פה יותר (הבתים ברחוב שלנו נקראים "בתי מתחילים" והם ואולי גם הדיירים בהם, לא נאים בעיני מי שגדל וצמח והרחיב את משפחתו והכנסתו ועבר לגור בשכונה ההולמת את מעמדו החדש) יזמה אירגנה ותיאמה עם הרשויות את מסיבת הרחוב הראשונה ועוד כמה שבאו אחריה אך יום אחד צר היה הבית מלהכיל אותה, את משפחתה שהתרחבה בינתיים (כלב, שתי בנות ונכסי דניידי ) ומעמדה והם החליטו לשדרג את עצמם לשכונה של קאסטה יותר גבוהה. או אז מורשת מסיבת הרחוב נפלה על נציגת מעצמת העל השניה ברחוב - ישראל(י).
עוד בהיותי סגן הרמטכ"ל אספתי את כתובות האימייל של כל הדיירים בכל מסיבת רחוב כאסוף ביצים עזובות ועכשיו הייתי מוכנה לכל תרחיש.
עם בוא האביב והחום שהוציאו את השכנים החוצה התחילו להישמע קולות בענין מסיבת רחוב, חויות מהמסיבה האחרונה, כמה טוב ונעים היה שבת שכנים גם יחד ונו, שמישהו יקח על עצמו לארגן את זה. אני, השם השני שלי הוא מישהו ואחרי שגמרתי אומר בנפשי לפקד על המבצע יצרתי קבוצה לדרי הרחוב ושלחתי אימיל קבוצתי שבו שאלתי אותם אם הם מעונינים במסיבה ובקשתי מהם לבחור אחד משני תאריכים. זו היתה טעות אסטרטגית של מפקדת לא מנוסה בגלל שמיד התחילו להגיע אימיילים המסבירים את האילוצים של כל שכן, הטכסים, המסיבות וימי ההולדת שהם צריכים להשתתף בהם בדיוק בסופהשבוע המסוים. או אז השתכללתי - ושלחתי אימייל נוסף שבו בקשתי מכל אחד לציין מתי הוא לא יכול להשתתף בשום אופן. השכלול עבד והתחילה להסתמן קבוצת מעונינים אבל דא עקא המועד הנוח היה ערב שבת, לא שמי מדיירי הרחוב שלנו שומר שבת, אבל אי אפשר לעשות מסיבת רחוב ברחוב בערב בלי להביא עלינו את המשטרה החשדנית. החלטתי לקחת מנהיגות ולהזמין את מסיבת השכונה לחצרינו (אם יהיה מזג אויר יפה ולבית המתחילים שלנו אם לא - בתקוה שאתר מזג האויר של ידידי בני weatherbug ינבא מזג אויר טוב). כדי להדוף את גלי ההתנגדות העזה שבאו מהאופוזיציה הביתית שלי, ניצלתי את היעדרותו של בעל הבית לעניני עבודה (ואת חוסר הענין של בן הבית הנוסף בכל דבר שאיננו ממין המוסיקה) ושלחתי אימייל קבוצתי נוסף שבו הודעתי על קיומה של מסיבת רחוב, תאריך, שעה, מקום ,הזכרתי שכרגיל ,המסיבה תהיה מסוג potluck שפירושה ארוחה שבה כל אורח מביא מאכל לשיתוף, מנהג אינדיאני עתיק יומין שזכה להצלחה גדולה בקרב המתיישבים הכובשים שאינם רגילים להאכיל קבוצות גדולות (או קטנות) ובקשתי מאנשים לאשר השתתפות וליידע את הקבוצה איזה מאכל הם מתכוונים להביא כדי ליצור גיוון.
השכנה מיוון תביא - ניחשתם - סלט יוני. אבל הבולגריה תביא עוגה טורקית (למרות שבולגריה תופסת את טורקיה כאויבת), הברזילאית תביא סלט מקסיקני כי היא מדרום אמריקה, הטיוואנים נקניקיות חריפות, הקנייתים קארי אורז עם ירקות, האוגנדים אטריות מתוקות, הגרמנים סלט פסטה עם נקניק והסינית שאלה אם אפשר להביא חזיר בשמיכה. חזיר בשמיכה? שאלתי את עצמי? האם היא מתכוונת שיש לה חזיר, חיית מחמד שהצטנן המסכן, קיבל נזלת וצריך להיות מכוסה בשמיכה? תגידי, שאלתי אותה, למה את שואלת? אני לא יודעת איזה מגבלות על אוכל יש לשכנים, היא ענתה. יש ברחוב כמה יהודים. אוכל? מייד חיפשתי בגוגל חזיר בשמיכה. ככה נראה המצונן שקיבל נזלת.
עוד בהיותי סגן הרמטכ"ל אספתי את כתובות האימייל של כל הדיירים בכל מסיבת רחוב כאסוף ביצים עזובות ועכשיו הייתי מוכנה לכל תרחיש.
עם בוא האביב והחום שהוציאו את השכנים החוצה התחילו להישמע קולות בענין מסיבת רחוב, חויות מהמסיבה האחרונה, כמה טוב ונעים היה שבת שכנים גם יחד ונו, שמישהו יקח על עצמו לארגן את זה. אני, השם השני שלי הוא מישהו ואחרי שגמרתי אומר בנפשי לפקד על המבצע יצרתי קבוצה לדרי הרחוב ושלחתי אימיל קבוצתי שבו שאלתי אותם אם הם מעונינים במסיבה ובקשתי מהם לבחור אחד משני תאריכים. זו היתה טעות אסטרטגית של מפקדת לא מנוסה בגלל שמיד התחילו להגיע אימיילים המסבירים את האילוצים של כל שכן, הטכסים, המסיבות וימי ההולדת שהם צריכים להשתתף בהם בדיוק בסופהשבוע המסוים. או אז השתכללתי - ושלחתי אימייל נוסף שבו בקשתי מכל אחד לציין מתי הוא לא יכול להשתתף בשום אופן. השכלול עבד והתחילה להסתמן קבוצת מעונינים אבל דא עקא המועד הנוח היה ערב שבת, לא שמי מדיירי הרחוב שלנו שומר שבת, אבל אי אפשר לעשות מסיבת רחוב ברחוב בערב בלי להביא עלינו את המשטרה החשדנית. החלטתי לקחת מנהיגות ולהזמין את מסיבת השכונה לחצרינו (אם יהיה מזג אויר יפה ולבית המתחילים שלנו אם לא - בתקוה שאתר מזג האויר של ידידי בני weatherbug ינבא מזג אויר טוב). כדי להדוף את גלי ההתנגדות העזה שבאו מהאופוזיציה הביתית שלי, ניצלתי את היעדרותו של בעל הבית לעניני עבודה (ואת חוסר הענין של בן הבית הנוסף בכל דבר שאיננו ממין המוסיקה) ושלחתי אימייל קבוצתי נוסף שבו הודעתי על קיומה של מסיבת רחוב, תאריך, שעה, מקום ,הזכרתי שכרגיל ,המסיבה תהיה מסוג potluck שפירושה ארוחה שבה כל אורח מביא מאכל לשיתוף, מנהג אינדיאני עתיק יומין שזכה להצלחה גדולה בקרב המתיישבים הכובשים שאינם רגילים להאכיל קבוצות גדולות (או קטנות) ובקשתי מאנשים לאשר השתתפות וליידע את הקבוצה איזה מאכל הם מתכוונים להביא כדי ליצור גיוון.
השכנה מיוון תביא - ניחשתם - סלט יוני. אבל הבולגריה תביא עוגה טורקית (למרות שבולגריה תופסת את טורקיה כאויבת), הברזילאית תביא סלט מקסיקני כי היא מדרום אמריקה, הטיוואנים נקניקיות חריפות, הקנייתים קארי אורז עם ירקות, האוגנדים אטריות מתוקות, הגרמנים סלט פסטה עם נקניק והסינית שאלה אם אפשר להביא חזיר בשמיכה. חזיר בשמיכה? שאלתי את עצמי? האם היא מתכוונת שיש לה חזיר, חיית מחמד שהצטנן המסכן, קיבל נזלת וצריך להיות מכוסה בשמיכה? תגידי, שאלתי אותה, למה את שואלת? אני לא יודעת איזה מגבלות על אוכל יש לשכנים, היא ענתה. יש ברחוב כמה יהודים. אוכל? מייד חיפשתי בגוגל חזיר בשמיכה. ככה נראה המצונן שקיבל נזלת.
מאיפה אני צריכה לדעת? אצלנו קוראים לו "משה בתיבה" שם הרבה יותר הגיוני לא? תראי, כתבתי לה שוב, ככל הידוע לי ליהודים ברחוב אין מגבלות אוכל אבל יש לנו חמש משפחות מוסלמיות ששלוש מהן דתיות, מתפללות חמש פעמים ביום ולא אוכלות חזיר, עם שמיכה או בלעדיה. תגידי, היא כתבה
לי שוב, מה הבעיה שלך? אין שם שום חזיר, אני שואלת אותך כדי לדעת אם לקנות את זה בחנות כשרה. ברור? הסינית שואלת אותי אם לקנות חזיר בשמיכה בחנות של אוכל כשר.
בליל שבת האחרון, התכנסו אצלנו בחצר, דרי כל השכונה, מזג האויר היה אביבי ונעים, בגלל שהמסיבה היתה בבית פרטי אפשר היה לשתות אלכוהול, שהוא אסור בתכלית האיסור במרחב הציבורי, ולהרים כוסית, ועוד אחת (חוץ מהמוסלמים), הילדים שיחקו, השיחה קלחה בבליל של מבטאים על כל נושא שבעולם וגם על פוליטיקה ודת ורשתות חברתיות מקצועיות נדחקו לקרן זוית מפני ש א. האמריקנים ברחוב שלנו במיעוט ב. כולם דמוקרטים (חוץ ממני שכזכור בקשתי להחליף את השתיכותי הפוליטית לבלתי תלויה , שבעת הילדים המוסלמים של שכנתי משמום מרובת הילדים אכלו ולא הותירו חזירים בשמיכות אך לא נגעו בסלט הפסטה הגרמני שהכיל נקניק שמי יודע מאיזו חיה מצוננת ומתעטשת נעשה.
אין כמו אמריקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה