על נהר הפוטומק ישבנו גם בכינו בזוכרינו את ציון עת צפינו בשידור הלא ישיר של האולימפיאדה מלונדון. אין דין צפיה במשחקים האולימפים כפי שקוראים להם במקומותינו כדין צפיה בהם מישראל, או ממקומות אחרים בעולם.
הצגת התכלית של הלוקאל פטריוטיות האמריקנית החלה בשידור טקס הפתיחה. כחמש שעות לאחר שהעולם צפה בו בשידור חי, אזרחי אמריקה קיבלו את "חבילת השידור האולימפית" שכללה פטפטת שדרנים רגילה, חמש דקות פרסומות על כל שבע דקות שידור, בניית מתח לקראת הארוע עצמו ואז הדבר האמיתי, ובכן, כמעט. מתברר שהרשת הזכיינית שלנו, החליטה לחתוך חלק מהארוע התרבותי שכלל שש דקות של קטע אמנותי, מחווה לחללי פיגוע הטרור במערכת התחבורה הציבורית של לונדון ביולי 2005 ופשוט לא שידרה אותו. לא היינו יודעים שצינזרו לנו חלק מהטקס אלמלא קראנו על כך למחרת. אמנם הופעלה צנזורה והריקוד האיטי המלווה בשירה נוגה נחתך ולא שודר, אולם כמו במדינות טוטליטריות אחרות, הרבה אמריקנים מצאו דרך לעקוף את מגבלת ה"שידור הממלכתי" ולצפות במשחקים בשידור חי באמצעות האינטרנט דרך אתר ה BBC ורשתות אירופאיות אחרות וכך גילו שהשידור האמריקני לקה בחסר. בתגובה לביקורת שנמתחה על הרשת הציע הדובר שלה את ההסבר הבא: "אנו "תופרים" את התוכניות והשידורים שלנו לקהל אמריקני וחשבנו שהקהל שלנו לא יתענין בקטע שחתכנו מפני שהוא מיועד לקהל הבריטי"... כך, חד וחלק. בזמן ששאר העולם חזה בקטע הריקוד, הצופים בצד הזה של האטלנטי צפו בראיון של 6 דקות עם השחיין הדגול מייקל פלפס (הוא שלנו), המיועד להיות האלוף האולימפי הגדול בכל הזמנים. נציגי הרשת הציעו שהמחווה האמנותית לנפגעי הטרור אינה רלבנטית לקהל האמריקני מפני שאינה מדגישה ואינה מתמקדת בטרגדיה אמריקנית. האם חסכו לנו את שידור המחווה לחללי הפיגוע בלונדון בגלל התפיסה לפיה הקהל האמריקני ישתעמם וחס וחלילה, יזפזפ וייעלם, מה שיכעיס עד מאוד את המפרסמים, המממנים את שידור המשחקים ומכתיבים את תנאי השידור, או שמא הקטע צונזר כדי לגמד את ארוע הטרור הבריטי ולהשכיח אותו מלב האומה האמריקנית שאירועי הטרור של ה 11 בספטמבר עיצבו ומעצבים את ההתנהלות הכוללת שלה בעשר השנים האחרונות ולא משאירים מקום לטרור של אומה אחרת. כך או כך NBC חסכה מהצופים האמריקנים את מה שהגדירה כקטע תרבותי מקומי ולא אוניברסלי אך שידרה את כל שאר הקטעים שהציגו לראווה... תרבות בריטית לא אוניברסלית.
NBC ,הרשת הזכיינית, משדרת חלקית בשעות היום תחרויות ומשחקים אזוטריים ובלילה, בשעות צפיית השיא אנחנו מקבלים ארבע שעות של תמצית אירועי היום כשהקריטריון לשידור הוא השתתפות ספורטאים אמריקנים בתחרות. אם לוקחים בחשבון שיש לנו 529 נציגים (המתחלקים חצי חצי בין המינים) , המתחרים ב 25 ענפי ספורט וקוטפים מדליות אפשר להבין את התפיסה הלוקל פטריוטית הרואה ומשדרת רק מי שלובש וחובש כחול אדום לבן (עם פסים וכוכבים). יש לנו מספיק נציגים כדי למלא את כל שעות השידור. כשהמתעמלת הצעירה, גבי דאגלס, הכוכבת העולה בנבחרת התעמלות הנשים, הגיעה לאחת מתחרויות היחידים לבושה בבגד ורוד ונוצץ, שדרנית רשת פוקס, מתחה עליה בקורת קשה ואמרה שהתלבושת שלה מעידה על היותה אנטי אמריקנית ולא פטריוטית. למחרת טקס הפתיחה התחלנו לצפות באירועי הספורט, אך כאמור, רק באלה שנציגינו משתתפים בהם ובדרך כלל רק ברגעי השיא והתהילה שלהם. תמונות מספורט אזוטרי כמו דרסאג' זכינו לראות בחטף בגלל שהסוס של מיט רומני השתתף (והפסיד) בתחרות ותחרויות שבהן ספורטאים אמריקנים לא הגיעו לגמר נחסכו מאיתנו. המצלמה העבירה תמונות מהבריכה רק כששחיינים שלנו התחרו או הגיעו לגמר. את מקצה הארבע מאות מטר ריצה ואת זה של מאה ועשרה מטר משוכות גברים זכינו לראות רק בגלל שהתרחשה שם דרמה אוניברסלית שהצדיקה לדעת הרשת את השידור. אוסקר פיסטוריוס, האצן חסר הרגליים מדרום אפריקה ריכז אליו את המצלמות כשהגיע אחרון במקצה עד כדי כך שלא זכינו לראות מי הגיע ראשון או שני. גם את שיאנג ליו הסיני שנפצע עת עבר את המשוכה הראשונה זכינו לראות מדדה על רגל אחת לקו הסיום, שוב ושוב ושוב, דרמה זה שם המשחק וספורטאי הנחוש להתגבר על כל מכשול הוא החלום האמריקני של הספורטאים, הצופים והמפרסמים כאחד.
בעוד NBC משדרת לנו בערב את אירועי היום שהיה, שדריה מקפידים לגלות לנו טפח אך לכסות טפחיים כשהם מספרים לנו בעת שידורי וחדשות היום על ארועי הספורט מלונדון (הישארו איתנו הלילה כדי לצפות בגמר כדור עף חופים בין שתי נבחרות הנשים האמריקניות, לא נגלה לכם מי מהן זכתה בגמר, תצטרכו להיאזר בסבלנות), הגמר כבר היה והתוצאות ידועות מראש אך לא לנו, אלא אם כן הסקרנות דוחפת אותנו לחפש במופלא מאיתנו באתרים המודיעים על התוצאות בזמן אמת. אצלנו אי אפשר לצפות במשחקים באמצעות האינטרנט כי לרשת יש זכיינות בלעדית על השידורים והפרסומות. מכיון שאין טעם לצפות לעת ערב (בתחרויות הפחות חשובות) ובאמצע הלילה (בתחרויות החשובות), בתחרויות שתוצאותיהן ידועות מראש, אנחנו משתפים פעולה עם הרשת ומפרסמיה וצופים בהתרגשות במשחקים ובתחרויות שהסתיימו שעות רבות קודם לכן, והמתח נשמר כשהמצלמה מעבירה אותנו מהספורטאי על המסלול, על הקורה, על המגרש, על המקפצה לבני משפחתו היושבים על הספסלים, מקפצים, צווחים, צועקים, שורקים כשהם תוחבים ארבע אצבעות לפה, מחביאים את ראשם בין הברכיים כשהם לא יכולים לעמוד במתח, בוכים, צוחקים, מעודדים ומפגינים את מיטב ההתנהגות אמריקנית. תפקיד השדרנים לייצר את המתח וליצור אופרת סבון כדי להחזיק את הקהל צמוד לערוץ המשדר את המשחקים. השדרנים בנו לכל אחד מהשחיינים סיפור נוגע ללב שהפך את השתתפותם בתחרות לארוע של גבורה לאומית. איכשהו, לכל גיבורי הספורט שלנו יש אירוע טרגי בעברם ואנחנו שומעים שוב ושוב, לפני ואחרי הפרסומות, על אבא של האחד או אמא של האחר הגוססים או שזה לא מכבר נפטרו ממחלה חשוכת מרפא ארוע, המטיל צל כבד על הספורטאי ומצדיק את אי הצלחתו להשיג מדליה או מאיר אותו באור יקרות אם הצליח להעפיל לגמר, לעמוד על הבימה, כמה שיותר גבוה יותר טוב, ולשיר את ההמנון בעיניים דומעות.
בשבוע הראשון עצרנו את נשימתנו מול השחיינים המופלאים וקבוצת המתעמלות,שהביאו לנו את מדליות הזהב בקבוצות וביחידים ושמענו את צמד המילים TEAM USA מאות פעמים. אלה וגם אלה רואיינו באולפן הטלביזיה בלונדון פעמים רבות, בקבוצה וביחידים והרשת שידרה לנו סרטים שהכינה על כל אחד מהם בסביבה הביתית שלו. הכרנו כל אחד מהם באופן אישי, את משפחתו, חבריו לבית הספר, הזמר האהוב עליו, וליבנו יצא אליהם, כיחידים וכקבוצה. השחיינית דנה וולמר שזכתה במדליית זהב ועשתה שיא עולמי במאה מטר פרפר התראיינה מייד לאחר שיצאה מהבריכה: "Oh My God, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאיבדתי את כובע השחיה שלי באמצע המשחה" כשברקע אנחנו רואים תמונה של הכובע שוקע עם הדגל האמריקני ושמה של השחיינית עליו. המראיינת לכוכבת הטריה מיסי פרנקלין: "אני חייבת לראות את תעודת הלידה שלך, אני לא מאמינה שאת רק בת שבע עשרה" פונה למצלמה ואומרת: "רק לפני כמה חודשים הורידו לה את הגשר מהשיניים". כשהזמר הפופולרי ג'סטין ביבר (מי זה?) הכין סרטון ובו בירך את תותחית העתיד של השחייה האמריקנית מיסי פרנקלין על הישגיה המופלאים. תגובתה (בשידור לא ישיר) : "זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים" כשהיא מתיחסת לברכה של הזמר, לא להישגיה בבריכה. כשנשאלה על אלה ענתה: "אלוהים ברך אותי ונתן לי לנצח". השחיין מאט גריברס הגדיל את אחוזי הצפיה כשהציע נישואין לארוסתו על הפודיום שבו זכה במדליית הזהב. הדרמה הגיעה לשיאה כשנשיאנו התקשר בכבודו ובעצמו ממטוסו Air Force 1 לברך את פלפס, השחיין המצטיין ואת נבחרת הבנות שבאופן בלתי צפוי ניכסה לעצמה את מדליית הזהב הקבוצתית בקרב רב. הנשיא ברך את חמש המתעמלות על הניצחון שלהן ושאל אותן שאלות על ההישג המזהיר."אמרתי לבנות הצעירות כשברכתי אותן שאני לא מבין איך הן לא דופקות את הראש בכל פעם שהן מתהפכות על הקורה, אני לא הייתי יכול ללכת על זה" נאום הנשיא.
לקראת סוף המשחקים NBC מפעילה שירותי גמילה ומצמצמת את זמני השידור בערב. הפחד לאבד את הקהל שמתחיל לאבד ענין במשחקים אחרי שבוע וחצי אינטנסיבי, ועובר לתחנות אחרות עומד מאחורי הקיצוצים הללו. עד היום קיבלנו ארבע שעות שידור (בניכוי הפרסומות), כל ערב משמונה עד חצות, אתמול הפסיקו את שידורי הספורט באחת עשרה בלילה ובמקומן שודר הפרק הראשון בסדרה חדשה של NBC . הבונוס למי שנשאר לצפות בו היה שהוא שודר ללא הפרעה של פרסומות וזאת על מנת להבטיח שיהיו צופים לפרק השני, שישודר אחרי סיום האולימפיאדה, עם הרבה פרסומות. לקהל הסובל גם כך מהפרעות קשב וריכוז כבר נמאס מהמשחקים האלה ממילא והוא כבר מוכן לדבר הבא, הועדות הגדולות של שתי המפלגות שיתכנסו בקרוב והקרב רב בין המועמדים לנשיא וסגניהם שישודרו ללא זכיינית בשידור חי בטלביזיה וגם באינטרנט.
הצגת התכלית של הלוקאל פטריוטיות האמריקנית החלה בשידור טקס הפתיחה. כחמש שעות לאחר שהעולם צפה בו בשידור חי, אזרחי אמריקה קיבלו את "חבילת השידור האולימפית" שכללה פטפטת שדרנים רגילה, חמש דקות פרסומות על כל שבע דקות שידור, בניית מתח לקראת הארוע עצמו ואז הדבר האמיתי, ובכן, כמעט. מתברר שהרשת הזכיינית שלנו, החליטה לחתוך חלק מהארוע התרבותי שכלל שש דקות של קטע אמנותי, מחווה לחללי פיגוע הטרור במערכת התחבורה הציבורית של לונדון ביולי 2005 ופשוט לא שידרה אותו. לא היינו יודעים שצינזרו לנו חלק מהטקס אלמלא קראנו על כך למחרת. אמנם הופעלה צנזורה והריקוד האיטי המלווה בשירה נוגה נחתך ולא שודר, אולם כמו במדינות טוטליטריות אחרות, הרבה אמריקנים מצאו דרך לעקוף את מגבלת ה"שידור הממלכתי" ולצפות במשחקים בשידור חי באמצעות האינטרנט דרך אתר ה BBC ורשתות אירופאיות אחרות וכך גילו שהשידור האמריקני לקה בחסר. בתגובה לביקורת שנמתחה על הרשת הציע הדובר שלה את ההסבר הבא: "אנו "תופרים" את התוכניות והשידורים שלנו לקהל אמריקני וחשבנו שהקהל שלנו לא יתענין בקטע שחתכנו מפני שהוא מיועד לקהל הבריטי"... כך, חד וחלק. בזמן ששאר העולם חזה בקטע הריקוד, הצופים בצד הזה של האטלנטי צפו בראיון של 6 דקות עם השחיין הדגול מייקל פלפס (הוא שלנו), המיועד להיות האלוף האולימפי הגדול בכל הזמנים. נציגי הרשת הציעו שהמחווה האמנותית לנפגעי הטרור אינה רלבנטית לקהל האמריקני מפני שאינה מדגישה ואינה מתמקדת בטרגדיה אמריקנית. האם חסכו לנו את שידור המחווה לחללי הפיגוע בלונדון בגלל התפיסה לפיה הקהל האמריקני ישתעמם וחס וחלילה, יזפזפ וייעלם, מה שיכעיס עד מאוד את המפרסמים, המממנים את שידור המשחקים ומכתיבים את תנאי השידור, או שמא הקטע צונזר כדי לגמד את ארוע הטרור הבריטי ולהשכיח אותו מלב האומה האמריקנית שאירועי הטרור של ה 11 בספטמבר עיצבו ומעצבים את ההתנהלות הכוללת שלה בעשר השנים האחרונות ולא משאירים מקום לטרור של אומה אחרת. כך או כך NBC חסכה מהצופים האמריקנים את מה שהגדירה כקטע תרבותי מקומי ולא אוניברסלי אך שידרה את כל שאר הקטעים שהציגו לראווה... תרבות בריטית לא אוניברסלית.
NBC ,הרשת הזכיינית, משדרת חלקית בשעות היום תחרויות ומשחקים אזוטריים ובלילה, בשעות צפיית השיא אנחנו מקבלים ארבע שעות של תמצית אירועי היום כשהקריטריון לשידור הוא השתתפות ספורטאים אמריקנים בתחרות. אם לוקחים בחשבון שיש לנו 529 נציגים (המתחלקים חצי חצי בין המינים) , המתחרים ב 25 ענפי ספורט וקוטפים מדליות אפשר להבין את התפיסה הלוקל פטריוטית הרואה ומשדרת רק מי שלובש וחובש כחול אדום לבן (עם פסים וכוכבים). יש לנו מספיק נציגים כדי למלא את כל שעות השידור. כשהמתעמלת הצעירה, גבי דאגלס, הכוכבת העולה בנבחרת התעמלות הנשים, הגיעה לאחת מתחרויות היחידים לבושה בבגד ורוד ונוצץ, שדרנית רשת פוקס, מתחה עליה בקורת קשה ואמרה שהתלבושת שלה מעידה על היותה אנטי אמריקנית ולא פטריוטית. למחרת טקס הפתיחה התחלנו לצפות באירועי הספורט, אך כאמור, רק באלה שנציגינו משתתפים בהם ובדרך כלל רק ברגעי השיא והתהילה שלהם. תמונות מספורט אזוטרי כמו דרסאג' זכינו לראות בחטף בגלל שהסוס של מיט רומני השתתף (והפסיד) בתחרות ותחרויות שבהן ספורטאים אמריקנים לא הגיעו לגמר נחסכו מאיתנו. המצלמה העבירה תמונות מהבריכה רק כששחיינים שלנו התחרו או הגיעו לגמר. את מקצה הארבע מאות מטר ריצה ואת זה של מאה ועשרה מטר משוכות גברים זכינו לראות רק בגלל שהתרחשה שם דרמה אוניברסלית שהצדיקה לדעת הרשת את השידור. אוסקר פיסטוריוס, האצן חסר הרגליים מדרום אפריקה ריכז אליו את המצלמות כשהגיע אחרון במקצה עד כדי כך שלא זכינו לראות מי הגיע ראשון או שני. גם את שיאנג ליו הסיני שנפצע עת עבר את המשוכה הראשונה זכינו לראות מדדה על רגל אחת לקו הסיום, שוב ושוב ושוב, דרמה זה שם המשחק וספורטאי הנחוש להתגבר על כל מכשול הוא החלום האמריקני של הספורטאים, הצופים והמפרסמים כאחד.
בעוד NBC משדרת לנו בערב את אירועי היום שהיה, שדריה מקפידים לגלות לנו טפח אך לכסות טפחיים כשהם מספרים לנו בעת שידורי וחדשות היום על ארועי הספורט מלונדון (הישארו איתנו הלילה כדי לצפות בגמר כדור עף חופים בין שתי נבחרות הנשים האמריקניות, לא נגלה לכם מי מהן זכתה בגמר, תצטרכו להיאזר בסבלנות), הגמר כבר היה והתוצאות ידועות מראש אך לא לנו, אלא אם כן הסקרנות דוחפת אותנו לחפש במופלא מאיתנו באתרים המודיעים על התוצאות בזמן אמת. אצלנו אי אפשר לצפות במשחקים באמצעות האינטרנט כי לרשת יש זכיינות בלעדית על השידורים והפרסומות. מכיון שאין טעם לצפות לעת ערב (בתחרויות הפחות חשובות) ובאמצע הלילה (בתחרויות החשובות), בתחרויות שתוצאותיהן ידועות מראש, אנחנו משתפים פעולה עם הרשת ומפרסמיה וצופים בהתרגשות במשחקים ובתחרויות שהסתיימו שעות רבות קודם לכן, והמתח נשמר כשהמצלמה מעבירה אותנו מהספורטאי על המסלול, על הקורה, על המגרש, על המקפצה לבני משפחתו היושבים על הספסלים, מקפצים, צווחים, צועקים, שורקים כשהם תוחבים ארבע אצבעות לפה, מחביאים את ראשם בין הברכיים כשהם לא יכולים לעמוד במתח, בוכים, צוחקים, מעודדים ומפגינים את מיטב ההתנהגות אמריקנית. תפקיד השדרנים לייצר את המתח וליצור אופרת סבון כדי להחזיק את הקהל צמוד לערוץ המשדר את המשחקים. השדרנים בנו לכל אחד מהשחיינים סיפור נוגע ללב שהפך את השתתפותם בתחרות לארוע של גבורה לאומית. איכשהו, לכל גיבורי הספורט שלנו יש אירוע טרגי בעברם ואנחנו שומעים שוב ושוב, לפני ואחרי הפרסומות, על אבא של האחד או אמא של האחר הגוססים או שזה לא מכבר נפטרו ממחלה חשוכת מרפא ארוע, המטיל צל כבד על הספורטאי ומצדיק את אי הצלחתו להשיג מדליה או מאיר אותו באור יקרות אם הצליח להעפיל לגמר, לעמוד על הבימה, כמה שיותר גבוה יותר טוב, ולשיר את ההמנון בעיניים דומעות.
בשבוע הראשון עצרנו את נשימתנו מול השחיינים המופלאים וקבוצת המתעמלות,שהביאו לנו את מדליות הזהב בקבוצות וביחידים ושמענו את צמד המילים TEAM USA מאות פעמים. אלה וגם אלה רואיינו באולפן הטלביזיה בלונדון פעמים רבות, בקבוצה וביחידים והרשת שידרה לנו סרטים שהכינה על כל אחד מהם בסביבה הביתית שלו. הכרנו כל אחד מהם באופן אישי, את משפחתו, חבריו לבית הספר, הזמר האהוב עליו, וליבנו יצא אליהם, כיחידים וכקבוצה. השחיינית דנה וולמר שזכתה במדליית זהב ועשתה שיא עולמי במאה מטר פרפר התראיינה מייד לאחר שיצאה מהבריכה: "Oh My God, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאיבדתי את כובע השחיה שלי באמצע המשחה" כשברקע אנחנו רואים תמונה של הכובע שוקע עם הדגל האמריקני ושמה של השחיינית עליו. המראיינת לכוכבת הטריה מיסי פרנקלין: "אני חייבת לראות את תעודת הלידה שלך, אני לא מאמינה שאת רק בת שבע עשרה" פונה למצלמה ואומרת: "רק לפני כמה חודשים הורידו לה את הגשר מהשיניים". כשהזמר הפופולרי ג'סטין ביבר (מי זה?) הכין סרטון ובו בירך את תותחית העתיד של השחייה האמריקנית מיסי פרנקלין על הישגיה המופלאים. תגובתה (בשידור לא ישיר) : "זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים" כשהיא מתיחסת לברכה של הזמר, לא להישגיה בבריכה. כשנשאלה על אלה ענתה: "אלוהים ברך אותי ונתן לי לנצח". השחיין מאט גריברס הגדיל את אחוזי הצפיה כשהציע נישואין לארוסתו על הפודיום שבו זכה במדליית הזהב. הדרמה הגיעה לשיאה כשנשיאנו התקשר בכבודו ובעצמו ממטוסו Air Force 1 לברך את פלפס, השחיין המצטיין ואת נבחרת הבנות שבאופן בלתי צפוי ניכסה לעצמה את מדליית הזהב הקבוצתית בקרב רב. הנשיא ברך את חמש המתעמלות על הניצחון שלהן ושאל אותן שאלות על ההישג המזהיר."אמרתי לבנות הצעירות כשברכתי אותן שאני לא מבין איך הן לא דופקות את הראש בכל פעם שהן מתהפכות על הקורה, אני לא הייתי יכול ללכת על זה" נאום הנשיא.
לקראת סוף המשחקים NBC מפעילה שירותי גמילה ומצמצמת את זמני השידור בערב. הפחד לאבד את הקהל שמתחיל לאבד ענין במשחקים אחרי שבוע וחצי אינטנסיבי, ועובר לתחנות אחרות עומד מאחורי הקיצוצים הללו. עד היום קיבלנו ארבע שעות שידור (בניכוי הפרסומות), כל ערב משמונה עד חצות, אתמול הפסיקו את שידורי הספורט באחת עשרה בלילה ובמקומן שודר הפרק הראשון בסדרה חדשה של NBC . הבונוס למי שנשאר לצפות בו היה שהוא שודר ללא הפרעה של פרסומות וזאת על מנת להבטיח שיהיו צופים לפרק השני, שישודר אחרי סיום האולימפיאדה, עם הרבה פרסומות. לקהל הסובל גם כך מהפרעות קשב וריכוז כבר נמאס מהמשחקים האלה ממילא והוא כבר מוכן לדבר הבא, הועדות הגדולות של שתי המפלגות שיתכנסו בקרוב והקרב רב בין המועמדים לנשיא וסגניהם שישודרו ללא זכיינית בשידור חי בטלביזיה וגם באינטרנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה