באחד באוגוסט מלאו חמש עשרה שנים למעבר שלנו מהארץ המובטחת לארץ המבטיחה. משפחתנו שמנתה חמש נפשות עם הגעתנו נקרעה פעמיים כששתי בנותינו שבו ארצה בזו אחר זו והשאירו אותנו יושבים על סיר הבשר ואוכלים לחם שובע בסוף מערב כשליבנו במזרח.
זה הזמן לעשות סיכום ביניים - רשימה חלקית של מה אמריקני בעיני(נו):
כששומעים באמצעות הרדיו או הטלביזיה אתרעה על מצב חירום - זה תמיד קשור למזג אויר, סופות בכלל, הוריקאן וטורנדו בפרט.
שיחת טלפון למוקד חירום 911 - מזעיקה את כל צוותי ההצלה ולפני שמספיקים לומר ג'ק רובינסון, מגיעים ניידת משטרה, אמבולנס וכבאית המחליטים בינהם מי מיותר ומי נשאר.
כשרכב הצלה נוסע ומפעיל את הצופר כל המכוניות בכביש נעצרות ומפנות לו את המסלול גם כשהרמזור ירוק.
בערים קטנות ופריפריאליות אי אפשר למצוא מסעדה פתוחה אחרי שש וחצי בערב, בערים הגדולות (להוציא את ניו יורק) שעת הסגירה היא עשר עד עשר וחצי בימי השבוע, אחת עשרה בסוף השבוע.
אפשר לפנות ימינה ברמזור אדום (אלא אם כן יש איסור מפורש) ומי שעומד במסלול השמאלי יכול לפנות שמאלה בירוק ללא חץ בלי לחשוש לחייו.
החמישה עשר באפריל הוא יום מס הכנסה שבו כל אזרח אמריקני, עצמאי, שכיר, גימלאי או סטודנט צריך לשלוח את דו"ח המס שלו שמילא בעצמו או בעזרת רואה חשבון. אם יצא חייב, הוא יצרף לדו"ח צ'ק, אם המדינה יצאה חייבת הוא יקבל צ'ק תוך כמה ימים.
יום הזיכרון בסוף חודש מאי הוא יום של חג והנחות בחנויות והוא פותח את עונת הרחצה. יום העבודה (תחליף אמריקני לאחד במאי) בתחילת ספטמבר הוא יום של חג, הנחות ענק בחנויות והוא סוגר את עונת הרחצה.
בין יום הזיכרון ליום העבודה, כלומר בשלושת חודשי הקיץ, נהוג ללבוש בגדים לבנים, אחרי יום העבודה לא יעלה על הדעת ללבוש לבן.
יש יותר מאלף שש מאות תחנות רדיו נוצריות דתיות המשדרות חלקן רק בימי ראשון וחלקן כל יום כל היום.
ההפרש בין מחירי הדלק בין תחנה אחת לשניה באותו כביש יכול להגיע לדולר.
אנשים נוהגים יותר מחצי שעה לתחנת דלק כדי לקנות יותר בזול, החיסכון - בין שניים לשלושה דולר על מיכל מלא.
אפשר לרהט בית שלם במשכורת חודשית אחת (או שתיים).
כשנכנסים לגור בבית או דירה (קנוי/ה או שכור/ה) וכשיוצאים לא מעבירים את מכשירי החשמל (מקרר, תנור, מדיח, מכונת כביסה ומייבש) שהם חלק בלתי נפרד מהבית, מה שהופך את המעבר להרבה יותר פשוט.
ל 44 מליון אמריקנים אין ביטוח בריאות, ולעוד 40 מליון יש ביטוח חלקי שאינו מכסה את צרכיהם. שמונה מתוך עשרה אמריקנים ללא ביטוח בריאות הם אנשים עובדים או בני משפחתם.
חג המולד ויום העצמאות הם החגים היחידים שמועדם קבוע ולא ניתן לשנוי. את כל שאר החגים הלאומיים מסדרים ומזיזים ליום שני כך שיווצר סופשבוע ארוך, חג ההודיה נופל תמיד ביום חמישי האחרון של נובמבר ומסדר (לרוב האנשים) סופשבוע של ארבעה ימים.
בדצמבר אנשים שולחים ומקבלים כרטיסי שנה טובה אותם הם תולים על חוט המתוח בחדרי הבית כמו כביסה על חבל. כל מי שיש לו ילדים קטנים שולח כרטיס ברכה עם תמונה שלהם לכל מכריו.
בגיל 18 אפשר להתגייס, ללכת לאוניברסיטה, להתחתן, לרכוש נשק, להצביע בבחירות ולעשן סיגריות אבל אסור לשתות אלכוהול עד גיל 21.
על פי התיקון השני לחוקה המתיר לשאת נשק להגנה עצמית יכול כל אחד לקנות נשק בחנות, בסופרמרקט או באינטרנט, אקדחים וגם רובים.
אם השכנים לא מרוצים מהרעש בזמן שיש אצלך מסיבה בבית הם מזמינים את המשטרה במקום לדפוק בדלת ולבקש להוריד את הווליום, העיקר לא להיכנס לקונפליקט. למחרת הם יחייכו אלייך כאילו לא קרה דבר.
בשתים עשרה בצהרים כולם עוזבים הכל והולכים לאכול ארוחת צהרים. משרדים לא מקבלים קהל בין 12-1 ועובדים רבים היוצאים לקנות להם ארוחת צהרים, יושבים לבד על ספסל ברחוב, או בגינה ואוכלים אותה. יש הנוסעים במכונית לקנות את ארוחתם ברשתות מזון מהיר ואוכלים אותה כשהם יושבים לבד במכונית.
כל מי שנפצע בבית שלך יכול לתבוע את הביטוח שלך כולל פורץ שנפגע בעת מעשה, אם הפציעה התרחשה על אדמתך, אתה אחראי.
בגלל תרבות התביעות והפחד מתאונה בבית, מסיבות לילדים נערכות בפארקים ציבוריים ומשחקיות. מתקשרים לרשות הפארקים ומזמינים סככה ושולחן ליום המיועד ושולחים הזמנות למשפחה וחברים עם מספר הסככה. לפעמים נערכות כמה מסיבות זו לצד זו.
מסיבת יום הולדת של ילדים חייבת לכלול עוגה וגלידה, כל השאר הוא אופציה.
אין דבר שהאמריקנים מעריכים יותר מארוחת חינם. אתה יכול לקנות את עולמך בשעה אחת אם תציע "מסיבת פיצה" לגדולים כקטנים כצ'ופר, כפרס על הישגים או כדי לאסוף אנשים להרצאה או ארוע מכירה - ההשתתפות מובטחת.
יש מילים שאסור להגיד בציבור. השלוש הכי מפורסמות מתחילות באותיות F, N, S. בגלל שהן אסורות אני לא יכולה להגיד מה הן. רמז : בגלל שאסור להגיד את המילה שמתחילה ב N הוציאו את הספר הקלברי פין, העוסק בעבדות ובעבדים וקורא לכושי בשמו, מתוכנית הלימודים.
בניו יורק ובטלביזיה בכבלים שומעים את המילים האלה ללא הפסק.
סוציאליסט היא מילת גנאי ולהיות קומוניסט זה מחוץ לחוק. בראיון לקבלת אזרחות מתחייבים המתאזרחים להצהיר שלא היו ואינם חברים במפלגה קומוניסטית.
הזמנה לחתונה מקבלים חצי שנה עד שנה מראש, כדי שאפשר יהיה להתכונן ולהזמין כרטיסי טיסה וחדר במלון, ולה מצורפת רשימת מתנות לבחירה מכמה חנויות אליהן נרשם הזוג. כל אחד יכול לקנות לפי ראות עיניו וגודל הכיס שלו, הרעיון הוא לא לכסות את ההוצאות אלא לתת כפי יכולתך.
כל מה שקונים אפשר להחזיר לחנות ולקבל את הכסף. מגדילים לעשות מי ש"קונים" חליפה ושמלה לערב אחד ומחזירים אותם לחנות אחרי הארוע. לא צריך למדוד בחנות, אפשר לקחת שק הביתה ולהחזיר כל מה שלא רוצים.
נשים בכל גיל הולכות במכנסים קצרים, גם לכנסיה. כל הנשים כמעט ללא יוצא מן הכלל צובעות את צפורני הרגליים.
ענפי הספורט מתחלקים על פי עונות השנה. המשתתפים בסוגי הספורט השונים והאוהדים צריכים לחלק את הקשב שלהם. הכדורגל האמריקני הוא הספורט הכי פופולרי.
לכדורגל קוראים פה soccer והוא נחשב ספורט של בנות.
אמריקנים תורמים עד עשרה אחוזים מהכנסתם השנתית (התרומות מוכרות במס) ורובם מתנדבים באירגונים שונים.
מחזור החיים בכנסיה ובבתי הכנסת: ילדים הולכים לבית ספר יום ראשון ופעם או פעמיים בשבוע לשיעור נוסף אחרי הצהרים. אחרי הבר מצוה (אצל יהודים) וקונפירמיישן (אצל נוצרים ויהודים רפורמים) רוב בני הנוער לא חוזרים לכנסיה / בית הכנסת. לאחר שהם מקימים משפחה והילדים מגיעים לגיל בית ספר, ההורים שבים לחיק הדת כי זה "חשוב לילדים".
אסור בקבוק ומוצץ במעון / גנון אחרי גיל שנה.
נשים אחרי לידה שואבות את החלב שלהן באופן כמעט מסחרי וקונות מקררים מיוחדים לאיחסון חלב האם למשך חצי שנה אבל הן לא מניקות את התינוקות, החלב ניתן לתינוק בבקבוק בגלל הערך התזונתי שלו לא בגלל ההתקשרות.
המנקה או צוות הניקוי באים במכונית ומביאים את כל חומרי ומכשירי הניקוי איתם כולל שואב אבק גדול.
בעלי מקצוע העובדים בבית ומחוצה לו, (מנקים, גננים, סיידים, אינסטלטורים, מכווני פסנתרים וכו') לא שותים ולא אוכלים בבית ובמידת האפשר גם לא משתמשים בשירותים. הם יוצאים בצהרים וקונים להם ארוחה, אותה הם אוכלים במזנון המהיר או במכוניתם.
כל הילדים המשתתפים במישחק ספורט תחרותי מקבלים גביע, לא רק המנצחים.
המורה אומרת Good Job בכל מקרה ואנשים מצפים לקבל את הפידבק האוניברסלי הזה גם בעבודה.
כשמישהו מפוטר, הוא שולח למעביד ולחברה ולעיתים גם לכל העובדים מכתב בו הוא מודה להם על העסקתו ועל ההזדמנות המופלאה והזכות שנפלה בחלקו לעבוד עבורם.
כל שיחת טלפון לבן זוג או בן משפחה מסתיימת בצמד המילים : Love You ללא קשר לתוכן ולטון שלה.
רופאים מפרישים חלק ניכר מהכנסתם לתשלום ביטוח תביעות על רשלנות רפואית כאשר רופאי משפחה משלמים את המינימום, מנתחים באמצע ורופאים מיילדים וגניקולוגים את המקסימום (במדינות מסוימות למעלה מ $120,000 לשנה)
המקבילה האמריקנית ל"האם זה טוב ליהודים" היא : האם זה באינטרס הלאומי שלנו, המצדיק כל מדיניות חוץ והתערבות בינלאומית.
ליד כל בית כנסת יש שלט שאומר : We support Israel
לא נהוג לדבר על דת ופוליטיקה - שני נושאים שנויים במחלוקת - אלא אם כן כל הנוכחים נמצאים באותו צד של המחלוקת.
כשאנשים נפגשים ביום שני הם שואלים זה את זה : איך היה סוף השבוע שלך ומצפים שישאלו אותם בחזרה. ואז הם מחליפים כמה מילים על המשחק אתמול. תמיד ביום ראשון משודר איזה משחק ספורט שכולם צופים בו.
דגל המדינה כאקססורי : על בגדים, בגדי ים, סנדלים, צלחות, כוסות, מפות שולחן, עוגות, בלונים שמשיה לים, מגבות בריכה, ועוד.
בסופרמרקט יש מדף מיוחד למיץ תפוזים ואפשר לבחור כמה ציפה רוצים (Pulp) : הרבה, מעט או בכלל לא.
מבוגרים כילדים שותים כמה כוסות חלב ביום, מבחירה.
בין מליון וחצי לשני מליון ילדים מתחנכים בביתם ולא במערכת החינוך הציבורית או הפרטית, כמספר החיילים בצבא האמריקני.
התפיסה הרווחת שאנחנו (האמריקנים) הכי טובים בעולם בכל דבר.
תלבושת כמעט אחידה המאפשרת לזהות אמריקנים בכל מקום בעולם. גברים: כובע בייסבול, חולצת פולו, מכנסי ג'ינס או חאקי ארוכים או עד הברך, גרבי ספורט לבנים ונעלי ספורט. נשים: חולצת פולו או T , מכנסי ג'ינס או חאקי, ארוכים, קצרים, עד הברכיים או עד הקרסוליים, נעלי ספורט, או כפכפים.
אנשים הולכים עם חולצות וסווטשירטים עם שם האוניברסיטה בה למדו ושמים על המכונית מדבקה תואמת.
בוגרי אוניברסיטאות תורמים מדי שנה לאוניברסיטה בה הם למדו מי (הרבה) יותר ומי פחות.
למורים ומורות אסור לגעת בתלמידים או לחבק אותם. מגיל ארבע אסור לגננת להיכנס עם ילד לשירותים מחשש לתביעה על הטרדה מינית.
במעונות וגנונים מחליפים לתינוקות חיתולים עם כפפות.
בכל מקום ציבורי יש סבון אנטיספטי, האמריקנים הם עם ירא חיידקים. בבית הספר מלמדים את הילדים להשתעל ולהתעטש לתוך פנים המרפק כדי להקטין את פיזור החיידקים.
הדוור מביא חבילות, לא רק מכתבים עד לדלת הבית ומשאיר אותם על הסף. דרי הפרברים משאירים בחצר הקדמית צעצועי ילדים, כלי גינה , אופניים, ללא חשש, ברוב המקרים בצדק.
את השכנים פוגשים בסופי שבוע באביב ובקיץ כשעובדים בגינה ובחורף כשמפנים את השלג.
בכניסה לאתרי תירות ושמורות טבע, לפעמים יש שלט המבקש מהמבקרים להשאיר את דמי הכניסה בקופה המיועדת לכך אם השומר, הגובה אותם לא עומד על משמרתו. המבקרים משאירים את הכסף בקופה.
למשמע מבטא זר (שלנו) : אני נורא אוהב(ת) מבטאים זרים, מאיפה שלך? או : מאיפה המבטא שלך או: מאיפה אתם?
בבית הספר בשעת מבחן המורה מעמיד קלסר באמצע השולחן כדי שהתלמידים לא יוכלו להעתיק. בהמשך חייהם האקדמיים התלמידים מפנימים את המסר ומעמידים את הקלסר בעצמם.
כל מי שעובד במקום עבודה המעסיק הרבה עובדים עובר אחת לכמה חודשים השתלמות בשם : הדרכה בשונות ורב תרבותיות diversity training שם הוא לומד על הטרדה ואפליה על רקע דת, גזע, מין, משקל, גיל, צרכים מיוחדים ואיך להימנע ממצב שעובד יתבע את המנהל או את האירגון.
לפני שמפטרים עובד צריך לאסוף ראיות נגדו ולמה רוצים לפטר אותו כדי להימנע מתביעה המבוססת על אפליה או הטרדה מינית.
בהרבה מקומות עבודה אסור לעובדים / קולגות לפתח יחסים רומנטים כדי שלא יווצר בסיס לתביעה נגד המעביד.
אמריקנים אוהבים להגיב ובאריכות. באפליקציות המדרגות מסעדות, בתי מלון, חברות תעופה ועוד הם משאירים תגובות ארוכות כאורך הגלות שמעידות על המשתמש יותר מאשר על השירות.
על השאלה, אולי אתה רוצה עוד קפה/עוגה/מיץ וכו' אמריקנים עונים : אני בסדר I am fine במקום לומר "לא תודה".
ביום ששי שאחרי חג ההודיה, אנשים עושים קמפינג מחוץ לחנויות הגדולות הפותחות את דלתותיהן בשעת הדמדומים שבין הלילה לבוקר ומוכרות במחירים מגוחכים כמות מוגבלת של מוצרים כשכל הקודם זוכה. בשנתיים האחרונות אנשים נדרסו למוות כשגל הקונים הסתער על פתח החנות.
המוכרים בחנות מקדמים את פני הנכנסים בשאלה: מה שלומך/כם היום? ואת היוצאים ב: שיהיה לכם יום נעים.
הקופאים בסופרמרקט מוסיפים לברכת השלום: האם מצאת את כל מה שחיפשת והאם אתה צריך עזרה למצוא משהו? בקופה עובדים שניים: קופאי ואורז המכניס את המוצרים לתיקים שהבאת איתך או שקיות של החנות ומסדר אותם בעגלת הקניות.
לא נהוג להסתכל לאנשים בעינים, אם העיניים נפגשות במקרה, שני הצדדים מחייכים ומפטירים מה נשמע מנומס.
אנשים מספרים לך את הדברים הכי אינטימיים שלהם בפגישה מקרית במעלית או נסיעה בתחבורה ציבורית ואז נעלמים לעד.
אנשים צעירים לא קמים ולא נותנים את מקומם למבוגרים, לנשים בהריון או עם תינוק על הידיים במטרו.
באופן כמעט גורף כל דבר יותר זול לקנות חדש מאשר לתקן.
האמריקנים מתיחסים בכבוד ובהערכה לכסף ולעבודה, כל עבודה. רוב הנערים (והנערות) מגיל 16 ומעלה עובדים בחופשים ולפעמים במשך השנה ומצופים לשלם את הוצאותיהם בעצמם, גם את הדלק והביטוח למכונית, ולפעמים גם על המכונית.
אפשר לקנות מכונית באלפיים דולר.
הורים מהמעמד הבינוני גבוה מצופים לשלם את שכר הלימוד של ילדיהם באוניברסיטה, שנע בין $100,000-$250,000 תלוי באוניברסיטה והאם היא פרטית או ציבורית אבל הם לא מצופים לעזור בקניית דירה.
מועדוני ספר מאוד פופולריים ואנשים נפגשים פעם בחודש לדון בספר אותו קראו לכבוד הפגישה.
לא מתקשרים לאנשים מבוגרים אחרי השעה תשע בערב.
מי שגר בבית פרטי ויש לו פיסת דשא קטנה או גדולה צריך לטפל בה, על פי החוק. הזנחה ואי כיסוח עלולים לגרור לקנסות מהעיריה (השכנים מתלוננים).
כשמכסחים את הדשא בין שני בתים כל שכן מיישר קו לפי תחום החלקה שלו כך שהוא לא יעבור את קו הגבול של השכן, מה שגורם להבדלים בגובה הדשא על פי מועד הכיסוח.
על פי כללי הטקס והמסורת, הורי הכלה משלמים את הוצאות החתונה.
אין להשאיר ילדים בגיל בית הספר היסודי לבד או עם אחים קטנים בבית.
כשרוצים לומר על אנשים שהם מגזע אחר, או שהם N אומרים : יש להם ערכים שונים משלנו. באנגלית זה נשמע יותר טוב they don't share our values
רשת מקדונלדס הנאבקת בפרסומים השליליים האיכות הירודה של האוכל, עברה מטמורפוזה והתחילו להגיש בה בנוסף לג'אנק קפה טוב ואוכל בריא.
בני משפחה הגרים במדינות שונות הנמצאות במרחק טיסה, נפגשים לעיתים רחוקות, בדרך כלל בחג ההודיה ובחג המולד כשכל המשפחה מתכנסת.
לפני חג ההודיה וחג המולד הרדיו והעיתונים משדרים ומפרסמים כתבות על איך לשרוד את הפגישה המשפחתית החד שנתית.
ביום שאחרי חג המולד יש התנפלות המונית על החנויות (בקנדה קוראים לזה יום הקופסאות) כדי להחזיר את כל המתנות הלא רצויות.
חנוכה באמריקה הוא חג גדול ועצום המתחרה בחג המולד שכל הילדים רוצים לחגוג כי הילדים היהודים מקבלים פי שמונה מתנות, אחת לכל נר.
ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם המערבי שיש בה עונש מוות, ושאין בה ביטוח בריאות ממלכתי.
כאמור : רשימה לא ממצה ולא מוציאה. תגובות ותוספות יתקבלו בברכה.
זה הזמן לעשות סיכום ביניים - רשימה חלקית של מה אמריקני בעיני(נו):
כששומעים באמצעות הרדיו או הטלביזיה אתרעה על מצב חירום - זה תמיד קשור למזג אויר, סופות בכלל, הוריקאן וטורנדו בפרט.
שיחת טלפון למוקד חירום 911 - מזעיקה את כל צוותי ההצלה ולפני שמספיקים לומר ג'ק רובינסון, מגיעים ניידת משטרה, אמבולנס וכבאית המחליטים בינהם מי מיותר ומי נשאר.
כשרכב הצלה נוסע ומפעיל את הצופר כל המכוניות בכביש נעצרות ומפנות לו את המסלול גם כשהרמזור ירוק.
בערים קטנות ופריפריאליות אי אפשר למצוא מסעדה פתוחה אחרי שש וחצי בערב, בערים הגדולות (להוציא את ניו יורק) שעת הסגירה היא עשר עד עשר וחצי בימי השבוע, אחת עשרה בסוף השבוע.
אפשר לפנות ימינה ברמזור אדום (אלא אם כן יש איסור מפורש) ומי שעומד במסלול השמאלי יכול לפנות שמאלה בירוק ללא חץ בלי לחשוש לחייו.
החמישה עשר באפריל הוא יום מס הכנסה שבו כל אזרח אמריקני, עצמאי, שכיר, גימלאי או סטודנט צריך לשלוח את דו"ח המס שלו שמילא בעצמו או בעזרת רואה חשבון. אם יצא חייב, הוא יצרף לדו"ח צ'ק, אם המדינה יצאה חייבת הוא יקבל צ'ק תוך כמה ימים.
יום הזיכרון בסוף חודש מאי הוא יום של חג והנחות בחנויות והוא פותח את עונת הרחצה. יום העבודה (תחליף אמריקני לאחד במאי) בתחילת ספטמבר הוא יום של חג, הנחות ענק בחנויות והוא סוגר את עונת הרחצה.
בין יום הזיכרון ליום העבודה, כלומר בשלושת חודשי הקיץ, נהוג ללבוש בגדים לבנים, אחרי יום העבודה לא יעלה על הדעת ללבוש לבן.
יש יותר מאלף שש מאות תחנות רדיו נוצריות דתיות המשדרות חלקן רק בימי ראשון וחלקן כל יום כל היום.
ההפרש בין מחירי הדלק בין תחנה אחת לשניה באותו כביש יכול להגיע לדולר.
אנשים נוהגים יותר מחצי שעה לתחנת דלק כדי לקנות יותר בזול, החיסכון - בין שניים לשלושה דולר על מיכל מלא.
אפשר לרהט בית שלם במשכורת חודשית אחת (או שתיים).
כשנכנסים לגור בבית או דירה (קנוי/ה או שכור/ה) וכשיוצאים לא מעבירים את מכשירי החשמל (מקרר, תנור, מדיח, מכונת כביסה ומייבש) שהם חלק בלתי נפרד מהבית, מה שהופך את המעבר להרבה יותר פשוט.
ל 44 מליון אמריקנים אין ביטוח בריאות, ולעוד 40 מליון יש ביטוח חלקי שאינו מכסה את צרכיהם. שמונה מתוך עשרה אמריקנים ללא ביטוח בריאות הם אנשים עובדים או בני משפחתם.
חג המולד ויום העצמאות הם החגים היחידים שמועדם קבוע ולא ניתן לשנוי. את כל שאר החגים הלאומיים מסדרים ומזיזים ליום שני כך שיווצר סופשבוע ארוך, חג ההודיה נופל תמיד ביום חמישי האחרון של נובמבר ומסדר (לרוב האנשים) סופשבוע של ארבעה ימים.
בדצמבר אנשים שולחים ומקבלים כרטיסי שנה טובה אותם הם תולים על חוט המתוח בחדרי הבית כמו כביסה על חבל. כל מי שיש לו ילדים קטנים שולח כרטיס ברכה עם תמונה שלהם לכל מכריו.
בגיל 18 אפשר להתגייס, ללכת לאוניברסיטה, להתחתן, לרכוש נשק, להצביע בבחירות ולעשן סיגריות אבל אסור לשתות אלכוהול עד גיל 21.
על פי התיקון השני לחוקה המתיר לשאת נשק להגנה עצמית יכול כל אחד לקנות נשק בחנות, בסופרמרקט או באינטרנט, אקדחים וגם רובים.
אם השכנים לא מרוצים מהרעש בזמן שיש אצלך מסיבה בבית הם מזמינים את המשטרה במקום לדפוק בדלת ולבקש להוריד את הווליום, העיקר לא להיכנס לקונפליקט. למחרת הם יחייכו אלייך כאילו לא קרה דבר.
בשתים עשרה בצהרים כולם עוזבים הכל והולכים לאכול ארוחת צהרים. משרדים לא מקבלים קהל בין 12-1 ועובדים רבים היוצאים לקנות להם ארוחת צהרים, יושבים לבד על ספסל ברחוב, או בגינה ואוכלים אותה. יש הנוסעים במכונית לקנות את ארוחתם ברשתות מזון מהיר ואוכלים אותה כשהם יושבים לבד במכונית.
כל מי שנפצע בבית שלך יכול לתבוע את הביטוח שלך כולל פורץ שנפגע בעת מעשה, אם הפציעה התרחשה על אדמתך, אתה אחראי.
בגלל תרבות התביעות והפחד מתאונה בבית, מסיבות לילדים נערכות בפארקים ציבוריים ומשחקיות. מתקשרים לרשות הפארקים ומזמינים סככה ושולחן ליום המיועד ושולחים הזמנות למשפחה וחברים עם מספר הסככה. לפעמים נערכות כמה מסיבות זו לצד זו.
מסיבת יום הולדת של ילדים חייבת לכלול עוגה וגלידה, כל השאר הוא אופציה.
אין דבר שהאמריקנים מעריכים יותר מארוחת חינם. אתה יכול לקנות את עולמך בשעה אחת אם תציע "מסיבת פיצה" לגדולים כקטנים כצ'ופר, כפרס על הישגים או כדי לאסוף אנשים להרצאה או ארוע מכירה - ההשתתפות מובטחת.
יש מילים שאסור להגיד בציבור. השלוש הכי מפורסמות מתחילות באותיות F, N, S. בגלל שהן אסורות אני לא יכולה להגיד מה הן. רמז : בגלל שאסור להגיד את המילה שמתחילה ב N הוציאו את הספר הקלברי פין, העוסק בעבדות ובעבדים וקורא לכושי בשמו, מתוכנית הלימודים.
בניו יורק ובטלביזיה בכבלים שומעים את המילים האלה ללא הפסק.
סוציאליסט היא מילת גנאי ולהיות קומוניסט זה מחוץ לחוק. בראיון לקבלת אזרחות מתחייבים המתאזרחים להצהיר שלא היו ואינם חברים במפלגה קומוניסטית.
הזמנה לחתונה מקבלים חצי שנה עד שנה מראש, כדי שאפשר יהיה להתכונן ולהזמין כרטיסי טיסה וחדר במלון, ולה מצורפת רשימת מתנות לבחירה מכמה חנויות אליהן נרשם הזוג. כל אחד יכול לקנות לפי ראות עיניו וגודל הכיס שלו, הרעיון הוא לא לכסות את ההוצאות אלא לתת כפי יכולתך.
כל מה שקונים אפשר להחזיר לחנות ולקבל את הכסף. מגדילים לעשות מי ש"קונים" חליפה ושמלה לערב אחד ומחזירים אותם לחנות אחרי הארוע. לא צריך למדוד בחנות, אפשר לקחת שק הביתה ולהחזיר כל מה שלא רוצים.
נשים בכל גיל הולכות במכנסים קצרים, גם לכנסיה. כל הנשים כמעט ללא יוצא מן הכלל צובעות את צפורני הרגליים.
ענפי הספורט מתחלקים על פי עונות השנה. המשתתפים בסוגי הספורט השונים והאוהדים צריכים לחלק את הקשב שלהם. הכדורגל האמריקני הוא הספורט הכי פופולרי.
לכדורגל קוראים פה soccer והוא נחשב ספורט של בנות.
אמריקנים תורמים עד עשרה אחוזים מהכנסתם השנתית (התרומות מוכרות במס) ורובם מתנדבים באירגונים שונים.
מחזור החיים בכנסיה ובבתי הכנסת: ילדים הולכים לבית ספר יום ראשון ופעם או פעמיים בשבוע לשיעור נוסף אחרי הצהרים. אחרי הבר מצוה (אצל יהודים) וקונפירמיישן (אצל נוצרים ויהודים רפורמים) רוב בני הנוער לא חוזרים לכנסיה / בית הכנסת. לאחר שהם מקימים משפחה והילדים מגיעים לגיל בית ספר, ההורים שבים לחיק הדת כי זה "חשוב לילדים".
אסור בקבוק ומוצץ במעון / גנון אחרי גיל שנה.
נשים אחרי לידה שואבות את החלב שלהן באופן כמעט מסחרי וקונות מקררים מיוחדים לאיחסון חלב האם למשך חצי שנה אבל הן לא מניקות את התינוקות, החלב ניתן לתינוק בבקבוק בגלל הערך התזונתי שלו לא בגלל ההתקשרות.
המנקה או צוות הניקוי באים במכונית ומביאים את כל חומרי ומכשירי הניקוי איתם כולל שואב אבק גדול.
בעלי מקצוע העובדים בבית ומחוצה לו, (מנקים, גננים, סיידים, אינסטלטורים, מכווני פסנתרים וכו') לא שותים ולא אוכלים בבית ובמידת האפשר גם לא משתמשים בשירותים. הם יוצאים בצהרים וקונים להם ארוחה, אותה הם אוכלים במזנון המהיר או במכוניתם.
כל הילדים המשתתפים במישחק ספורט תחרותי מקבלים גביע, לא רק המנצחים.
המורה אומרת Good Job בכל מקרה ואנשים מצפים לקבל את הפידבק האוניברסלי הזה גם בעבודה.
כשמישהו מפוטר, הוא שולח למעביד ולחברה ולעיתים גם לכל העובדים מכתב בו הוא מודה להם על העסקתו ועל ההזדמנות המופלאה והזכות שנפלה בחלקו לעבוד עבורם.
כל שיחת טלפון לבן זוג או בן משפחה מסתיימת בצמד המילים : Love You ללא קשר לתוכן ולטון שלה.
רופאים מפרישים חלק ניכר מהכנסתם לתשלום ביטוח תביעות על רשלנות רפואית כאשר רופאי משפחה משלמים את המינימום, מנתחים באמצע ורופאים מיילדים וגניקולוגים את המקסימום (במדינות מסוימות למעלה מ $120,000 לשנה)
המקבילה האמריקנית ל"האם זה טוב ליהודים" היא : האם זה באינטרס הלאומי שלנו, המצדיק כל מדיניות חוץ והתערבות בינלאומית.
ליד כל בית כנסת יש שלט שאומר : We support Israel
לא נהוג לדבר על דת ופוליטיקה - שני נושאים שנויים במחלוקת - אלא אם כן כל הנוכחים נמצאים באותו צד של המחלוקת.
כשאנשים נפגשים ביום שני הם שואלים זה את זה : איך היה סוף השבוע שלך ומצפים שישאלו אותם בחזרה. ואז הם מחליפים כמה מילים על המשחק אתמול. תמיד ביום ראשון משודר איזה משחק ספורט שכולם צופים בו.
דגל המדינה כאקססורי : על בגדים, בגדי ים, סנדלים, צלחות, כוסות, מפות שולחן, עוגות, בלונים שמשיה לים, מגבות בריכה, ועוד.
בסופרמרקט יש מדף מיוחד למיץ תפוזים ואפשר לבחור כמה ציפה רוצים (Pulp) : הרבה, מעט או בכלל לא.
מבוגרים כילדים שותים כמה כוסות חלב ביום, מבחירה.
בין מליון וחצי לשני מליון ילדים מתחנכים בביתם ולא במערכת החינוך הציבורית או הפרטית, כמספר החיילים בצבא האמריקני.
התפיסה הרווחת שאנחנו (האמריקנים) הכי טובים בעולם בכל דבר.
תלבושת כמעט אחידה המאפשרת לזהות אמריקנים בכל מקום בעולם. גברים: כובע בייסבול, חולצת פולו, מכנסי ג'ינס או חאקי ארוכים או עד הברך, גרבי ספורט לבנים ונעלי ספורט. נשים: חולצת פולו או T , מכנסי ג'ינס או חאקי, ארוכים, קצרים, עד הברכיים או עד הקרסוליים, נעלי ספורט, או כפכפים.
אנשים הולכים עם חולצות וסווטשירטים עם שם האוניברסיטה בה למדו ושמים על המכונית מדבקה תואמת.
בוגרי אוניברסיטאות תורמים מדי שנה לאוניברסיטה בה הם למדו מי (הרבה) יותר ומי פחות.
למורים ומורות אסור לגעת בתלמידים או לחבק אותם. מגיל ארבע אסור לגננת להיכנס עם ילד לשירותים מחשש לתביעה על הטרדה מינית.
במעונות וגנונים מחליפים לתינוקות חיתולים עם כפפות.
בכל מקום ציבורי יש סבון אנטיספטי, האמריקנים הם עם ירא חיידקים. בבית הספר מלמדים את הילדים להשתעל ולהתעטש לתוך פנים המרפק כדי להקטין את פיזור החיידקים.
הדוור מביא חבילות, לא רק מכתבים עד לדלת הבית ומשאיר אותם על הסף. דרי הפרברים משאירים בחצר הקדמית צעצועי ילדים, כלי גינה , אופניים, ללא חשש, ברוב המקרים בצדק.
את השכנים פוגשים בסופי שבוע באביב ובקיץ כשעובדים בגינה ובחורף כשמפנים את השלג.
בכניסה לאתרי תירות ושמורות טבע, לפעמים יש שלט המבקש מהמבקרים להשאיר את דמי הכניסה בקופה המיועדת לכך אם השומר, הגובה אותם לא עומד על משמרתו. המבקרים משאירים את הכסף בקופה.
למשמע מבטא זר (שלנו) : אני נורא אוהב(ת) מבטאים זרים, מאיפה שלך? או : מאיפה המבטא שלך או: מאיפה אתם?
בבית הספר בשעת מבחן המורה מעמיד קלסר באמצע השולחן כדי שהתלמידים לא יוכלו להעתיק. בהמשך חייהם האקדמיים התלמידים מפנימים את המסר ומעמידים את הקלסר בעצמם.
כל מי שעובד במקום עבודה המעסיק הרבה עובדים עובר אחת לכמה חודשים השתלמות בשם : הדרכה בשונות ורב תרבותיות diversity training שם הוא לומד על הטרדה ואפליה על רקע דת, גזע, מין, משקל, גיל, צרכים מיוחדים ואיך להימנע ממצב שעובד יתבע את המנהל או את האירגון.
לפני שמפטרים עובד צריך לאסוף ראיות נגדו ולמה רוצים לפטר אותו כדי להימנע מתביעה המבוססת על אפליה או הטרדה מינית.
בהרבה מקומות עבודה אסור לעובדים / קולגות לפתח יחסים רומנטים כדי שלא יווצר בסיס לתביעה נגד המעביד.
אמריקנים אוהבים להגיב ובאריכות. באפליקציות המדרגות מסעדות, בתי מלון, חברות תעופה ועוד הם משאירים תגובות ארוכות כאורך הגלות שמעידות על המשתמש יותר מאשר על השירות.
על השאלה, אולי אתה רוצה עוד קפה/עוגה/מיץ וכו' אמריקנים עונים : אני בסדר I am fine במקום לומר "לא תודה".
ביום ששי שאחרי חג ההודיה, אנשים עושים קמפינג מחוץ לחנויות הגדולות הפותחות את דלתותיהן בשעת הדמדומים שבין הלילה לבוקר ומוכרות במחירים מגוחכים כמות מוגבלת של מוצרים כשכל הקודם זוכה. בשנתיים האחרונות אנשים נדרסו למוות כשגל הקונים הסתער על פתח החנות.
המוכרים בחנות מקדמים את פני הנכנסים בשאלה: מה שלומך/כם היום? ואת היוצאים ב: שיהיה לכם יום נעים.
הקופאים בסופרמרקט מוסיפים לברכת השלום: האם מצאת את כל מה שחיפשת והאם אתה צריך עזרה למצוא משהו? בקופה עובדים שניים: קופאי ואורז המכניס את המוצרים לתיקים שהבאת איתך או שקיות של החנות ומסדר אותם בעגלת הקניות.
לא נהוג להסתכל לאנשים בעינים, אם העיניים נפגשות במקרה, שני הצדדים מחייכים ומפטירים מה נשמע מנומס.
אנשים מספרים לך את הדברים הכי אינטימיים שלהם בפגישה מקרית במעלית או נסיעה בתחבורה ציבורית ואז נעלמים לעד.
אנשים צעירים לא קמים ולא נותנים את מקומם למבוגרים, לנשים בהריון או עם תינוק על הידיים במטרו.
באופן כמעט גורף כל דבר יותר זול לקנות חדש מאשר לתקן.
האמריקנים מתיחסים בכבוד ובהערכה לכסף ולעבודה, כל עבודה. רוב הנערים (והנערות) מגיל 16 ומעלה עובדים בחופשים ולפעמים במשך השנה ומצופים לשלם את הוצאותיהם בעצמם, גם את הדלק והביטוח למכונית, ולפעמים גם על המכונית.
אפשר לקנות מכונית באלפיים דולר.
הורים מהמעמד הבינוני גבוה מצופים לשלם את שכר הלימוד של ילדיהם באוניברסיטה, שנע בין $100,000-$250,000 תלוי באוניברסיטה והאם היא פרטית או ציבורית אבל הם לא מצופים לעזור בקניית דירה.
מועדוני ספר מאוד פופולריים ואנשים נפגשים פעם בחודש לדון בספר אותו קראו לכבוד הפגישה.
לא מתקשרים לאנשים מבוגרים אחרי השעה תשע בערב.
מי שגר בבית פרטי ויש לו פיסת דשא קטנה או גדולה צריך לטפל בה, על פי החוק. הזנחה ואי כיסוח עלולים לגרור לקנסות מהעיריה (השכנים מתלוננים).
כשמכסחים את הדשא בין שני בתים כל שכן מיישר קו לפי תחום החלקה שלו כך שהוא לא יעבור את קו הגבול של השכן, מה שגורם להבדלים בגובה הדשא על פי מועד הכיסוח.
על פי כללי הטקס והמסורת, הורי הכלה משלמים את הוצאות החתונה.
אין להשאיר ילדים בגיל בית הספר היסודי לבד או עם אחים קטנים בבית.
כשרוצים לומר על אנשים שהם מגזע אחר, או שהם N אומרים : יש להם ערכים שונים משלנו. באנגלית זה נשמע יותר טוב they don't share our values
רשת מקדונלדס הנאבקת בפרסומים השליליים האיכות הירודה של האוכל, עברה מטמורפוזה והתחילו להגיש בה בנוסף לג'אנק קפה טוב ואוכל בריא.
בני משפחה הגרים במדינות שונות הנמצאות במרחק טיסה, נפגשים לעיתים רחוקות, בדרך כלל בחג ההודיה ובחג המולד כשכל המשפחה מתכנסת.
לפני חג ההודיה וחג המולד הרדיו והעיתונים משדרים ומפרסמים כתבות על איך לשרוד את הפגישה המשפחתית החד שנתית.
ביום שאחרי חג המולד יש התנפלות המונית על החנויות (בקנדה קוראים לזה יום הקופסאות) כדי להחזיר את כל המתנות הלא רצויות.
חנוכה באמריקה הוא חג גדול ועצום המתחרה בחג המולד שכל הילדים רוצים לחגוג כי הילדים היהודים מקבלים פי שמונה מתנות, אחת לכל נר.
ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם המערבי שיש בה עונש מוות, ושאין בה ביטוח בריאות ממלכתי.
כאמור : רשימה לא ממצה ולא מוציאה. תגובות ותוספות יתקבלו בברכה.
Love You
good job! ועוד... באמריקה המורים עושים הכל כדי לא ללמד בצורה פרונטלית - לומדים כל נושא, מספרות ועד כימיה, דרך משחק, המחשה, הצגה, שיר, ודיון קבוצתי. אם זה לא חוויתי, זה לא נחשב.
השבמחקכנראה שהילדים לובשים שם חולצת פולו לילדים
השבמחק