הולכים על ירוק

הממשל שלנו, בנסיונו להחזיר עטרה ליושנה ולהבטיח שמקורות האנרגיה שלנו ימשיכו לספק את צרכינו ההולכים ומתרבים מקדיש, לפחות מן הפה ולחוץ, הרבה תשומת לב לאיכות הסביבה. בעוד הגברת הראשונה משתעשעת בחצר הבית הלבן בגידול ירקות אורגניים ונותנת דוגמא אישית לאזרחים לא רק בתחום התזונה והבריאות אלא גם בטרנד הגלובלי החדש : חקלאות בת קיימא, בעלה משלם מס שפתיים לבוחריו ומקדם, לפחות בנאומיו לאומה, חקיקה בתחום אנרגיה בת קיימא, יעילה, חסכונית וירוקה. 

בשנה הראשונה לכהונתו הנשיא חתם על חוק הנושא את השם : "מזומן עבור הגרוטאה שלך" (Cash for clunkers) לפיו כל מי שימסור את מכוניתו הישנה והבזבזנית למגרש גרוטאות שבו היא תהפוך בחזרה למתכת ותימכר, על המשקל, לסין, שתשלם עליה כסף ירוק ותלכלך את הסביבה שלה, יקבל מהמימשל צ'ק על סך $4500 בבואו לרכוש מכונית חדשה וחסכנית. התוכנית הצליחה מעבר למשוער וחצי מליון מכוניות זוללות דלק שחזרו למצב צבירה של חומרי גלם, עלו למימשל (ובעקיפין לנו, משלמי המיסים) 3 מיליארד דולר. 

לקראת שנת המס הבאה קיבלנו עוד זריקת עידוד לחיסכון, גם באנרגיה. מי שרכש בתקופה זו מכשיר אלקטרוני חסכני באנרגיה כמו מקרר, מזגן, מדיח כלים ועוד או התקין חלונות שהורידו את צריכת האנרגיה בבית או פאנלים של אנרגיה סולארית, קיבל זיכוי במס ההכנסה בהתאם להוצאה ולעלות. גם אנחנו הצטרפנו לתוכנית והחלפנו את מערכת הקירור/חימום הישנה, הרעשנית והזללנית שלנו במערכת חדשה, שקטה וחסכונית ושלשלנו לכיסנו צ'ק בסך $1500 ששלח לנו כבוד הנשיא. 

לצד תשומת הלב לנושא איכות הסביבה ברמה הלאומית, המימשל המקומי, אף הוא אינו טומן את ידו בצלחת ויוזם תוכניות שונות להפיכת טכנולוגיה מלוכלכת לנקיה - קלינטק, עידוד מיחזור אשפה וצמצום השימוש במוצרי פלסטיק בין שאר הפרויקטים הירוקים שנועדו להגן עלינו ועל סביבתינו.  אנחנו מפזרים את מצבורי האשפה שלנו למיכלים השונים על פי החומר מהם הם עשויים כבר שנים, שאריות האוכל הבלתי סיביות נבלעות על ידי גורס האשפה שבנוי בתוך כיור המטבח, הסיבים הולכים לפח יחד עם כל מה שאינו ניתן למיחזור, ומדי כמה חודשים המימשל המקומי שלנו מודיע לנו אילו עוד חומרים יכולים להצטרף למיכלי המיחזור. 

אחרי האינדוקטרינציה שעברנו, שבזכותה אנחנו מפרידים את האשפה באופן אוטומטי, ומוציאים מפח האשפה את מיכלי הפסלסטיק והאלומיניום שיניב זורק לשם, בגלל שהוא טרם עבר תהליך סוציאליזציה, הגיע תורו של החרם על בקבוקי המים. בקבוקי הפלסטיק, כפי שאנחנו לומדים, יוצרים בעית אשפה גדולה בכל העולם והבקבוקים העשויים מפלסטיק מבוסס פטרוליום מצטברים בכל מקום, מיצרים מליון וחצי טון של אשפת פלסטיק בשנה ותורמים לבעיה הקיימת ממילא של אשפת פלסטיק הצפה במימי האוקינוס ויוצרת זיהוםֿ. כדי להקטין את הבעיה אנחנו מתבקשים לשאת איתנו בקבוק מים רב שימושי ולמלא אותו במים נקיים, ולשתות מי ברז. יותר מתשעים אוניברסיטאות בארה"ב, בינהן הארוורד, ובראון הנמנות על ליגת הקיסוס (Ivy league) הכריזו חרם על בקבוקי המים והן אוסרות מכירה ושימוש של בקבוקי פלסטיק ברחבי קמפוס. סטודנטים שיתחילו את לימודיהם בסתיו יקבלו בקבוקי נירוסטה עם סמל האוניברסיטה ומפה של הקמפוס בה יצוינו מקומן של עמדות מילוי של מים נקיים.

לצד המאבק נגד בקבוקי המים מתנהלת מלחמת חורמה בשקיות הפלסטיק. זה התחיל עם תעמולת איכות סביבה וחלוקת אינפורמציה על הנזק שהשקיות גורמות לנהר, עליו אנחנו יושבים ובוכים בזוכרנו את ציון ולמפרץ הצ'ספיק, המחבר אותנו לאוקינוס האטלנטי , המלווה בתמונות זוועה של אוכלוסיות הדגים והסרטנים המצטמצמת והמלאה במוטציות בגלל הפלסטיק שהיא נושמת, והמלצות לציבור לחשוב לפני שהוא מושיט את היד לשקית בתום הקניה. בהמשך הצטוו הקופאים לשאול את הלקוחות אם הם צריכים שקית, מתוך הנחה שאם יישאלו, אולי יחשבו שוב ויימנעו.  זה כנראה לא הניב את התוצאות הרצויות או אז התחילה תעמולה פרואקטיבית שלא היתה מביישת שום מערכת בחירות. תחילה החנויות הציעו לקונים סלים רב פעמיים ובהמשך מכרו להם אותם במחיר סמלי, טקטיקה שמצד אחד צמצמה את צריכת הפלסטיק ומצד שני פרסמה את הרשתות שהתחרו  בינהן על עיצוב השקית בת הקיימא.   

ציבור הצרכנים שתחביבו העיקרי הוא קניות צרך בשמחה את הסלים החדשים, אבל בהגיעו לסופרמרקט כדי לערוך את הקניה השבועית או היומית, רובו השאיר אותם בבגאז' של המכונית והגיע לקופה, בידיים ריקות. "אהה" חשבו בעלי הרשתות, שלא היה שמח מהם להצטרף למהפיכה הירוקה ביודעם כמה עולות להם שקיות הפלסטיק הרבות שאנחנו תולשים מהמתקנים עליהן הן תלויות בלי לחשוב פעמיים, הבה נתחכמה לו, לציבור והודיעו לו שהרשת תזכה אותו בסכום סמלי של חמישה סנט על כל שקית רב שימושית שהוא יביא איתו לקניות. וכך, בחודשים האחרונים, כשהמוצרים שקנינו נסעו להם במורד הסרט הנע עד למקום שבו הם נעצרו לפני האריזה נשאלנו על ידי הקופאים (או על ידי העמדות ליציאה עצמית) : "כמה סלים הבאת איתך"?  "חמישה" ענינו, ומייד הזדכנו על עשרים וחמישה סנט. אין ספק שהמוטיבציה להביא את הסלים הרב שימושיים עלתה ורבים מאיתנו תקעו את הקופה "סליחה, רק רגע, יש לי סלים באוטו, אני הולך להביא אותם", במקומותינו לכסף יש ערך. ועדיין, הסלים הרב שימושיים היו גזירה שלא כל הציבור יכול היה לעמוד בה, לפחות לא כל הזמן. מדי פעם עבר בקופה עבריין פלסטיק או מישהו שלא היתה לו תוכנית קניות ונכנס לחנות באופן ספונטני. אלה לא הביאו איתם סלים וקנקנים וזכו לא רק למבטי בוז מצד הקונים והקופאים אלא גם לקמטי דאגה מצד הרשויות. מה יהיה על הדגים והסרטנים של מפרץ הצ'ספיק ? או אז צץ בראשן של הרשויות רעיון ירוק תרתי משמע. הן יטילו מס על שקיות הפלסטיק וכך יהרגו שתי ציפורים במכה אחת: גם יצמצמו באופן דרסטי את זיהום הפלסטיק באוקינוס וגם יפקידו את הכסף בקרן שנועדה לניקוי מימי המפרץ. מהאחד בינואר שנה זו, כל שקית פלסטיק (וגם נייר, אם כבר אז כבר) עולה לצרכן חמישה סנט, אותם החנויות מעבירות לקופת המחוז. מספר הקונים המגיע לחנות ללא סליו ירד באופן דרסטי כפי שניתן היה לצפות. כאמור, במקומותינו לכסף, יש ערך. זאת ועוד, רשת הסופרמרקט שלנו הגדילה לעשות ועדיין מזכה אותנו בחמישה סנט על כל סל רב פעמי שאנחנו מביאים איתנו, כך שהרווח שלנו כפול! שקיות הפלסטיק נעלמו כליל מעמדות השרות העצמי ומי שלא מביא את סליו איתו ורוצה לשלם בקופה בלתי מאוישת שומע במערכת הכריזה : "עזרה בדרך". עכשיו אני מחכה לראות אם הרשויות המקומיות ילכו בעקבות יוזמת הנשיא ויציעו לנו תמריץ מזומנים כדי להחליף שקיות רב שימושיות שהתבלו משימוש בשקיות חדשות  וחסכוניות. 

ובניקוי מפרץ הצ'ספיק - ננוחם!