לאחרונה נתקלתי בתופעה מענינת בשיחות אקראיות ומזדמנות. אמריקנים, אזרחי ארצות הברית, מדינה שהיא אבן שואבת למהגרי כל העולם למעלה ממאה חמישים שנה, מדברים על דרכון זר והיתרונות הגלומים בו. כישראלית בעלת אזרחות כפולה (אמריקנית) וכאם לשלושה ישראלים, המחזיקים באזרחות כפולה (אחת אמריקנית ושתיים אירופאיות) , אני מודעת לתחושת החרדה הקיומית המניעה ישראלים רבים לבקש להם דרכון נוסף ולהכין את עצמם ליום בו יצטרכו, חס וחלילה, להשתמש בו. בין בני משפחתי וחברי, המחזיקים בדרכון נוסף, או העושים כל שביכולתם כדי שילדיהם יחזיקו בו , ישנם פטריוטים, ציונים ובעלי עבר קרבי בצבא שאינם מתכוונים לעזוב את הארץ, אבל מוכנים לכל צרה, שתבוא. העובדה שישראלים רבים מבקשים להם דרכון נוסף על הישראלי מובנת, למי שלמד את תולדות העם היהודי, בעיקר בדורות האחרונים. התופעה של ביקוש לדרכון נוסף אצל אזרחי ארה"ב הפתיעה אותי.
לא מכבר נפרדנו משכנים שחיו פה שנים רבות וכשהגיעו לגיל הפרישה מכרו את ביתם, לקחו את מטלטליהם ושבו למכורתו של אחד מבני הזוג, צרפת. לשאלתנו מדוע הם עוזבים הם השיבו לנו שצרפת היא מדינת רווחה המספקת לאזרחיה, ובני זוגם, ביטוח לאומי וביטוח בריאות. השבוע שמעתי ממכרה המתעמלת איתי, שלבעלה, שאינו יליד ארה"ב, אזרחות זרה, ושלמזלם, אחרי שנים של בירוקרטיה הם הצליחו להשיג דרכון זר לבנותיהן, שיקנה להן ביטוח בריאות. מדי פעם אני נשאלת על ידי ילידי המקום מאיפה אני והאם האזרחות הישראלית מקנה לי שירותי בריאות בארצי. אני עונה שלמרבה הצער לא. החוק הישראלי קובע, שמי שעזב את ישראל לתקופה של שנתיים ומעלה חדל להיחשב תושב ואינו זכאי לקבל שירותי בריאות בארץ. תושבים חוזרים צריכים להמתין חודש על כל שנה ששהו בחו"ל עד שיהיו זכאים לקבלת שירותי בריאות או שהם יכולים לחילופין לפדות את תקופת ההמתנה בתשלום מיוחד ולקבל את השירותים הרפואיים. מדי פעם יוצאת מדינת ישראל במבצע של השבת בנים לגבולם ונותנת להם פטור מתקופת ההמתנה ודמי הפדיון. זוג חברים שלנו שבקשו לשוב לגבולם במסגרת אחד המבצעים הללו נרשמו כתושבים חוזרים אך לא היו יכולים לממש את השיבה הביתה בגלל סיבות תעסוקיות. כדי לשמור על זכאותם לשירותי בריאות וביטוח לאומי הם נוסעים לארץ כל שלושה חודשים, מתייצבים במרפאת קופת חולים וחותמים שם כדי שלא ייחשבו נפקדים וכדי שלא יבוטלו זכויותיהם לביטוח רפואי.
לחמישים מליון אמריקנים שהם כ 15% מהאוכלוסיה לא היה ביטוח בריאות בשנת 2012. צעירים וסטודנטים בני 19 -25 , קבוצה בסיכון מבחינה ביטוחית (ביטוח הבריאות הוא פריבילגיה הניתנת לשכיר על ידי המעביד ורוב הצעירים בגיל הזה אינם מועסקים באופן קבוע) יכולים לנשום לרווחה ולהודות לנשיא על רפורמה בחוק ביטוח בריאות הידועה בשם obamacare המחייבת את חברות הביטוח הפרטיות לכלול ילדי מבוטחים עד גיל 26.
חברות ביטוח הבריאות בארה"ב, המעניקות כיסוי ביטוחי באמצעות המעסיק הן פרטיות ולמטרות רווח והכיסוי הביטוחי משתנה בהתאם לפוליסה אותה רוכש המעביד. גם מי, שהתמזל מזלו, והוא מבוטח על ידי המעביד (שאינו חייב לספק את הביטוח) ולעיתים אף יכול לבחור את דרגת הכיסוי הרפואי (התלויה בגובה השתתפות העצמית), מוצא את עצמו נלחם כדון קישוט בטחנות הרוח של הרפואה הפרטית.
לאחרונה קיבלתי מכתב מחברת הביטוח המודיע לי שאיננו יכולים לראות יותר את רופא המשפחה שלי. חברת הביטוח ביטלה את ההתקשרות עם המרפאה (או להיפך) ואני צריכה למצוא רופא אחר. במכתב נאמר שכדי למצוא רופא אחר, אני מוזמנת להיכנס לאתר החברה ולבחור שם רופא/ה אחר/ת. לא היתה לי ברירה, נכנסתי לאתר של חברת הביטוח כדי לחפש רופא/ה סביר/ה במרחק סביר. ערכתי לעצמי רשימה והתחלתי להתקשר לשמות שקיבלתי עליהם המלצות או שקיבלו דירוג סביר ומעלה באתרי הערכת רופאים. "שלום, שמי.......אני מבוטחת ב...........ואני מחפשת רופא/ת משפחה". "מצטערים, דוקטור ...........אינו מקבל פציינטים חדשים" חזרה התשובה בכל שיחה.
מה אמור לעשות המבוטח בר המזל שיש לו כיסוי ביטוחי אולם אף רופא אינו מוכן לקבל אותו? על סף ייאוש התקשרתי למרפאה שאליה היינו שייכים, לפני שעברנו למרפאה הנוכחית בעקבות חוסר שביעות רצון. "הרופא אינו מקבל פציינטים חדשים" ענתה לי הפקידה. "רגע, רגע" אמרתי לה "אנחנו לא פציינטים חדשים, עברנו מכאן" , נאלצתי לשקר, "היינו כמה שנים במדינה אחרת ועכשיו חזרנו לאזור". "מה השם"? שאלה הפקידה הענינית והבלתי נעימה, ולמרבה המזל מצאה שיירים ארכיונאים מהתיק הרפואי שלנו ואישרה את ההתקשרות שלנו עם הרופא. באנחת רווחה התקשרתי לחברת הביטוח ונציגתה, שענתה לטלפון, אחרי שעברתי שבעת מדורי גיהנום בשיחות חוזרות ונשנות עם מענה אוטומטי שהביא אותי בכל פעם לדרך ללא מוצא, אמרה לי שהיא מייד מפיקה ושולחת לנו כרטיסי ביטוח עם שמו של הרופא החדש. ואמנם, הכרטיסים החדשים עם האינפורמציה המתוקנת הגיעו אחרי כשבוע וישבו כאבן שאין לה הופכין בארנקנו מפני שאנחנו אנשים בריאים באופן כללי. חלפו כמה חודשים ונזקקתי לשירותי הבריאות. התקשרתי למרפאה כדי לקבוע תור. "שלום, מדברת..............ואני רוצה לקבוע תור לדוקטור................" אחרי תחקור קצר על ידי הפקידה הענינית והבלתי נעימה התבשרתי שלא אוכל לראות את הרופא כי הרופא לא מקבל פציינטים חדשים. "אני לא חדשה" הסברתי לה. "התקשרתי לפני כמה חודשים ואישרת את חברותינו במרפאה". "כן, אבל מאז לא ראית את הרופא אז את בחזקת פציינטית חדשה והרופא לא מקבל פציינטים חדשים". דון קישוט כבר אמרתי? התקשרתי לחברת הביטוח וסיפרתי לנציגתם שהצלחתי להשיג אחרי שהגעתי לדרך ללא מוצא עם המענה האוטומטי על דרך החתחתים הבירוקרטית שלי. לא הפתעתי אותה. "כשאת מוצאת רופא, המוכן לקבל פציינטים חדשים תקבעי תור כדי להבטיח את מקומך". היא אמרה לי. "אבל אני לא חולה" אמרתי לה. "אם אני אקבע תור לרופא בלי סיבה נראית לעין, הביטוח לא יכסה את הביקור". היא נאלצה להסכים איתי. "כשמגיע הזמן לבדיקה השנתית שלך תקבעי תור לרופא ואז נשלח לך כרטיס ביטוח עם שם הרופא החדש".
אחה"צ הגיע בדואר מכתב מחברת הביטוח המודיע לנו שהושגה הסכמה בינה ובין המרפאה הנוכחית שלנו ואנחנו יכולים לשוב ולראות את רופא המשפחה. התקשרתי מייד למרפאה וקבעתי תור לבדיקה שנתית לעוד ששה חודשים (הפקידה לא הופתעה) ולחברת הביטוח לבקש כרטיס מבוטח עם שמו של הרופא הישן - חדש. שלב א' עבר בהצלחה.
לפני שבועיים הגיע הזמן לבדיקה השנתית שלי. בתום הבדיקה הפנה אותי הרופא לבדיקה הנעשית בצילום רנטגן. עשיתי את הבדיקה למחרת היום. אתמול קיבלתי מכתב מחברת הביטוח המודיע לי שהבדיקה הזאת אינה כלולה בתוכנית שלי ולכן אצטרך לשלם עליה מכיסי. זו לא פעם ראשונה שזה קורה. בעבר, הפנה אותי רופא המשפחה לרופא מומחה ( תוכנית הביטוח שלי מחייבת אותי לקבל הפניה כזאת). שראה אותי במשרדו כחמש דקות והעיף בי מבט חטוף. כשבוע אחר כך קיבלתי חשבון על סך $500. כשהתקשרתי לחברת הביטוח התברר לי שהייתי צריכה להתקשר אליהם ולוודא שהרופא עובד איתם (הוא לא) לפני שקבעתי את הבדיקה. הייתי כל כך מופתעת והלומת צער שנציג החברה החליט לחנון אותי, לוותר לי אך הפעם, ולשלם את החשבון. נראה שלא למדתי את הלקח שלי.
השבוע פגשתי את חברתי, זו החותמת בסניף קופת חולים מסוים בארץ כל שלושה חודשים. "מה שלומך" שאלתי. "לא טוב" היא ענתה לי וסיפרה שהיא צריכה לעבור ניתוח. רופאת המשפחה, הפנתה אותה למנתח, שהפנה אותה, כמקובל במחוזותינו, לבית החולים שבו הוא מבצע ניתוחים. כשהיא התקשרה לבית החולים לקבוע תור לניתוח הסתבר לה שהניתוח שלה ייערך במרפאות החוץ של בית החולים למרות שהוא ניתוח הדורש אשפוז. לשאלתה, הסבירו לה שבגלל שהיא מבוטחת באמצעות medicare , ביטוח בריאות לאומי לבני 65 ומעלה, המשלם לבית החולים תשלום מוסכם, הנמוך ממה שבית החולים גובה מחברות ביטוח פרטיות, היא תנותח במרפאות החוץ, שבהן אין אשפוז מה שמוזיל את עלות הניתוח ואולי משפיע על איכות הטיפול ותוצאותיו. "מחר אני טסה לארץ" אמרה לי חברתי "להביא לך משהו"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה