חגי פברואר באמריקה

פברואר מסמן את תחילת הסוף של חורף מקפיא במחוזותינו, אך מלבד גלי קור ושלג מזדמן הוא טומן בחובו כמה חגים ומועדים שזר לא יבין. פברואר הוא חודש ההיסטוריה של השחורים אותה מציינים בצורה זו או אחרת ,יותר ופחות אינטנסיבית אמצעי התקשורת ומערכת החינוך והתרבות.  אנחנו שומעים כל שנה מחדש על גיבורי התרבות השחורים שבזכותם הגענו על הלום אבל הגיבורים משתנים בהתאם לרמת החתרנות של כלי התקשורת. בעוד שכולם מסכימים על כך שמרטין לותר קינג, רוזה פארקס, מייקל ג'קסון, אופרה ווינפרי, מיקל ג'ורדן ואחרים הם גיבורי תרבות, יש חילוקי דעות על מקומם של מלקולם x, מוחמד עלי, ג'סי ג'קסון, ברק אובמה ואחרים בהיכל התהילה השחור. בבית הספר שהילדים שלנו למדו בו בטרם התעופפו מהקן שהתרוקן, "המועדון השחור", אחד ממועדונים וקבוצות הפועלות כמעט בכל בית ספר תיכון, אחראי על שימור המורשת השחורה בבית הספר ועל פעילויות במשך החודש, המגיעות לשיאן בארוע המרכזי שבו כל תלמידי בית הספר מתכנסים באודיטוריום ועל הבמה מקפצות קבוצת מתעמלות שחורות, סטודנט שחור קורא שירה, קבוצה של מתופפים מכה על כל הבא לידם, הופעת ראפ, וכל זה על רקע מצגת גיבורי התרבות השחורים מאז ועד היום. הופעת תזמורת הג'אז של בית הספר, שכללה בזמנה את שירה ואת איתי, שבה בדרך כלל אין אף סטודנט שחור היא גולת הכותרת של הארוע. 

ה - 14 בפברואר, "יום ולנטיין", מכניס צבע אדום באמצע החודש השחור. כבר בתחילת החודש  מתמלאות החנויות בוורדים אדומים, בלונים עם לבבות, עוגות ועוגיות בצורת לבבות וכרטיסי ברכה ששמם במקומותינו  ולנטיינז  Valentines. החנויות מכריזות על מבצעי הנחה על מוצרים שצורכים אותם במצב מאוזן : כלי מיטה, פיג'מות סקסיות, תחתונים, חזיות וגופיות. בבתי הספר היסודיים חוגגים את החג בכיתה. 

כל ילד צריך לחלק כרטיסי ברכה (ולנטיינז) לכל הילדים ולמורים ולצרף להם אם הוא רוצה גם ממתקים. כמו בחגים אחרים, המורים ערוכים לארוע, מתלבשים בצבעי אדום, עונדים עגילים ושרשרות בצורת לבבות ומברכים את היוצאים והבאים "יום ולנטיין שמח". בבית הספר התיכון חוקי המשחק שונים. בשבוע הקודם ליום החג מערכת הכריזה הבית ספרית בחסות מועצת התלמידים מעודדת את הסטודנטים (הגברים) לקנות וורדים (זהו אחד ממפעלי גיוס הכספים המגדיל את קופת הפעיליות התרבותיות - חברתיות של בית הספר) ולתת אותם, באמצעות שליחים (סטודנטים החברים במועדון יום ולנטיין), לבנות זוגם, לזו שאהבה נפשם, או סתם לידידה. לפרח הנמסר לבת המזל מצורף "ולנטיין", כרטיס ברכה, חתום או אנונימי. השליחים עושים את עבודתם בזמן השיעורים כך שכל הסטודנטים יודעים מי קיבלה פרח או יותר מאחד, מה שקובע את היררכיית הפופולריות בקרב הבנות ומסגיר את מי שלא קיבלה אף פרח כפרח קיר. ביום החג עצמו אנשים מברכים זה את זה ב"יום ולנטיין שמח" ונותנים ליום גושפנקא של חג שניתן למשה בסיני. בעוונותי, לפני חודש התחלתי ללמד אנגלית כיתה של "עולים חדשים" מדרום אמריקה ואפריקה ונשאלתי על ידם מיהו ולנטיין. חיפוש בלתי מתקדם בעליל העלה שולנטינוס היה איש דת נוצרי במאה השלישית שערך טכסי נישואין. הקיסר קלאודיוס אסר עליו להשיא חיילים בטענה שחיילים לא נשואים מתפקדים יותר טוב, אך הוא המרה את פיו והמשיך להשיא. הוא הושלך לכלא והתאהב שם בבתו של הסוהר, לה כתב ושלח אגרות"ולנטיינז".

כמחווה של אהבה ביום ולנטיין הפצרתי ביניב לקחת יום חופש, לנסוע לאתר סקי מקומי ולשחזר את מיומנות הגלישה שלו לפני שתאבד עקב חוסר שימוש. אתר הסקי נמצא בעמק בין מרילנד לפנסילבניה באזור כפרי ומיושב בדלילות.  בדרכינו חזרה נתקענו מאחורי אוטובוס צהוב שהסיע תלמידים מבית הספר לביתם. החוק אוסר על עקיפת אוטובוס צהוב וכך נסענו באיטיות מאחורי האוטובוס שהוריד את התלמידים במרחק של כמה מיילים זה מזה וליוינו בעינינו כל אחד מהם, שירד ממנו באמצע שומקום, פנה לתיבת הדואר המוצבת על הכביש הראשי, הוציא את הדואר והתחיל לצעוד לביתו המרוחק מהכביש הראשי. הנסיעה בכביש השומם בין בתים וחוות שמיילים רבים מפרידים בינהם בכביש שאינו מוביל לשום מקום הזכירה לי את הנסיעה הבלתי נשכחת שלנו לפני שנה, ביום ולנטיין, לכפר יוגה-ויל.  באותו ערב הייתי עדה לשיחה שבה סיפרה מכרה שלי על תוכניות ולנטיין שלה. היא ובעלה הזמינו תשעה זוגות לארוחת ערב. הנשים צריכות לבוא בשמלות ערב והגברים בחליפות ועניבה שחורה רשמית. כל אחד מהזוגות שילם מאה וחמישים דולר על ההשתתפות ובכסף היא קונה את המצרכים לארוחת חמש מנות הכוללת פירות ים ובשר מהסוג הטוב ביותר. כל גבר צריך לכתוב שיר אותו הוא יקריא במהלך הארוחה ובסופה הנשים יחליטו מי השיר הזוכה ויעניקו לבעליו שמפניה יקרה. אחרי הארוחה שהוכנה כולה בידי הגברים המוזמנים יוזמנו לרקוד. בעלת הבית שהתרגשה מאוד מהערב החד פעמי ציינה שכשהיא קנתה את המצרכים היא כבר חרגה מהתקציב של הארוחה. הפעם הקודמת שבה היא ערכה מסיבה מהסוג הזה היתה לפני חמש עשרה שנה והיא מאוד מתרגשת. לא דבר של מה בכך לארח 20 אנשים בבית, היא אמרה.

ה 13 בפברואר השנה, יום לפני "יום ולנטיין" היה "יום רביעי של האפר" -  Ash wednesday. התאריך של היום הזה, המצוין על ידי חברי הכנסיה הקתולית, משתנה כל שנה ותלוי בתאריך של ליל הסדר (היהודים שולטים). כיהודים וישראלים שלא גדלו על ברכי הכנסיה הקתולית הופתענו, שלא לומר הזדעזענו, בפעם הראשונה, ומאז כל שנה מחדש, למראה אנשים עם כתם שחור על המצח ביום הזה, לא כתם של דיו או לכלוך שבעל מצח אחד לא שם לב אליו אלא תופעה כוללנית וגורפת. "יום רביעי של האפר" הוא היום הראשון מתוך ארבעים ימי תענית הקודמים לחג הפסחא. לקראת היום הזה שורפים את כפות התמרים שנשמרו בכנסיה מיום ראשון של הדקלים, המצוין שבוע לפני חג הפסחא, מהשנה הקודמת ומשתמשים באפר  כדי למרוח צורת צלב על מצחם של המאמינים לאות תשובה. שירה נתקלה בזה לראשונה כשהמורה שלה לביולוגיה הופיעה יום אחד לשיעור עם כתם על המצח והסבירה לתלמידים הסקרנים שמדובר ביום רביעי של האפר. למרות שהכנסיה שליד ביתנו מכריזה בריש גלי על שני טכסים של אפר יום רביעי, אחד בשבע בבוקר ואחד בשתיים עשרה בצהריים לנוחיותם של אנשים עובדים ועסוקים, כמו בכל שנה הופתעתי מחדש למראה כמה נשים שהגיעו לשיעור התעמלות עם כתם על המצח. אחת מהן סיפרה שהרבה אנשים לא מודעים למנהג הזה ומישהו בכניסה למועדון הספורט שאל אותה אם היא חברה בכת. לשאלתה של המדריכה, למה היא לא היתה בשיעור הקודם ענתה בעלת הכתם שהיא לא היתה יכולה לבוא כי באותו היום היתה לה בדיקת קולונוסקפיה, ולא חסכה מהמשתתפים בשיעור את חוויותיה מההכנות לבדיקה והקשיים שהיא עוברת בעקבות המנפאוזה וגיל המעבר, מה שגרם לי לחשוב שאולי היא באמת חברה באיזו כת. המדריכה סיכמה את הדברים ואמרה שכשנושאי השיחה הם קולונוסקופיה ומנפאוזה, זה מעיד על גילם ומצבם של המשתתפים בה וכמה יותר נעים היה כשנושאי השיחה של נשים היו גברים ודייטים, "הוא לא התקשר, נראה לך שהוא עוד יתקשר"? וכולם נאנחו אנחת יגון.

ל"יום רביעי של האפר" קודם "יום שלישי השמן" הלוא הוא ה"מארדי גרא" המפורסם, יום של הילולות, תהלוכות, מסיבות וקרנבלים בניו אורלינס, ערים נוספות ברחבי העולם ובעיקר בברזיל, המציין את היום האחרון לפני התענית שבו אפשר להרבות באוכל ובעיקר בשתיה ולהתהולל.

ביום שני השבוע חגגנו את "יום הנשיאים" חג פדרלי המציין את יום הולדתו של ג'ורג' וושינגטון ומספח אליו נשיאים אחרים. כמו חגים פדרליים אחרים, המדינות עצמאיות להחליט אם זהו חג מדינה, כלומר יום חופש, או לא. בעוד שתלמידי בתי הספר הציבוריים קיבלו יום חופש, שיצר, כמו חגים פדרליים אחרים, סופשבוע ארוך, המכללות והאוניברסיטאות פעלו כרגיל. הבנקים היו סגורים אך החנויות הכריזו על מבצעים מטורפים לרגל יום הנשיאים, והנחות ענק על מכשירי חשמל ומכוניות. קניות, כרגיל במקומותינו, זה שם המשחק והן החג הכי חגיגי שיש.

הדואר, הפדרלי, היה מושבת, אבל חברות הדיוור המאיימות על קיומו, פדקס ויו.פי.אס, פעלו כרגיל והורידו בפתח ביתינו כמדי יום ביומו קופסאות המגיעות מאמזון, החברה שבה אנחנו קונים הכל בכל מכל כל, משרוך ועד חוט נעל. מציוד משרדי ועד אוכל מתכלה, המגיע ארוז בקרחומים השומרים על הטמפרטורה. יש לי יום יום חג, הללויה.