להיות ישראלי בארצות הברית של אמריקה

הישראלים באמריקה הם קבוצה הטרוגנית הבאה ממקומות שונים למטרות שונות לפרק זמן שונה. קשה לדעת כמה ישראלים חיים בארצות הברית. סקרים שונים, אמריקנים וישראלים מעריכים שיש כחצי מליון מהגרים ישראלים בארה"ב וקנדה ועוד כמאה מאתיים אלף שלא מגדירים עצמם כמהגרים, כלומר הם באו שלא על מנת להישאר. עם כל השונות המבדילה בינהם, יש לישראלים מאפיינים המייחדים אותם כקבוצה.

להיות ישראלי באמריקה זה :

לנהל מלון אורחים לכל בני המשפחה והחברים הבאים לבקר ולפעמים גם לחברים שלהם.

לשאול כל ישראלי שפוגשים : כמה זמן אתם פה ולכמה זמן באתם.

לשחק במשחק : "נחש מי ישראלי" בקהל גדול, ובדרך כלל להיות צודק.

לפנות למישהו שלא מכירים בעברית, רק בגלל ששומעים שהוא ישראלי או שהוא מדבר עברית.

להשתמש במילה "כושי" כשמדברים על שחורים למרות שבאנגלית לא יעלה על הדעת לומר את
ה N word

לקנות בחנות מחסן ענקית טלביזיה ורהיטים כשמגיעים לארה"ב ולהחזיר אותם לחנות לפני החזרה הביתה כאילו שהם היו בשכירות.

לומר לילדים הפונים להוריהם באנגלית : אני לא מבין מה שאת/ה אומר/ת.

לשים עיתון ישראלי כדף הבית במחשב.

לקבל התרעות מישראל בטלפון הסלולרי כמו התקפת טילים על עוטף עזה.

לשמוע כמה הארץ נהדרת מיהודים שהיו שם שבוע שבועיים או שנה באיזו תוכנית של הסוכנות.

כשיהודים אמריקנים ששומעים שאתה מישראל פונים אלייך במבטא אמריקני כבד ואומרים את משפט המחץ הידוע : "אני מדבר קצת עברית".


לא להשתייך לבית כנסת ולא לשלוח את הילדים לבית ספר יום ראשון כי א. אנחנו ישראלים ולא צריכים לעבוד על הזהות היהודית שלנו ו ב. מה פתאום שנשלם על שירותי דת.

לשלוח את הילדים ללמוד לבר מצווה בחב"ד כי הם נותנים את השרות חינם , או כמעט חינם.

ללכת פעם בשנה לבית כנסת, ביום כיפור, בדרך כלל בבית חב"ד, כי זה המקום היחיד שלא דורש תשלום על ההשתתפות בחגי תשרי.

להיפגש עם עוד ישראלים בריקודי עם ולהתכנס עם עוד ישראלים לשירה בציבור.

לדבר בעברית גם כשבחדר נוכחים אנשים שלא מדברים עברית.

לנסוע לארץ כל שנה או בכל חופש גדול.

להתלונן על האוכל ולומר שאין אוכל טעים כמו בארץ.

להתלונן על הקשרים החברתיים ולומר שאין חברים כמו בארץ.

לספר את אותו הסיפור: באנו לשנתיים ונשארנו.

לבחון את הפוליטיקה המקומית לפי הקריטריון: האם זה טוב לישראל.

לשאול ולהחליף ספרים בעברית עם חברים שחזרו מהארץ והביאו מלאי חדש.

למצוא ולהמליץ על יועץ מס / רואה חשבון ישראלי יצירתי , היודע למצוא פרצות בחוק ולדאוג שהלקוח יקבל צ'ק ממס הכנסה ולא להיפך, או שישלם את התשלום המינימלי.

לשלוח חברים לבעלי מקצוע ועסקים ישראלים.

לקבל שירותים מבעלי מקצוע או עסקים ישראלים גם כשללקוח זה עולה יותר.

לשלם על כרטיס חבר אחד לרשת חנויות מחסן קמעונאית ולפזר אותו בין כמה משפחות כדי לחסוך את דמי החברות השנתית.

לא להפנים את המנהג המקומי של התנדבות ותרומה לארגונים בקהילה  ובכלל זה בתי הספר של הילדים.

לשבת על סיר הבשר הקפיטליסטי ולדבר בזכות הסוציאליזם ומדינת הרווחה.

לומר שזה נורא פה שלכל כך הרבה אנשים אין ביטוח בריאות ומערכת תמיכה.

לבדוק את אופציית החזרה לארץ לעיתים מזומנות אך לא לממש אותה.

לבקש מאנשים, גם זרים, לקחת איזו חבילה קטנה לישראל, כששומעים שמישהו נוסע.לבקש שמישהו יביא מישראל חבילה קטנה אם הוא כבר בארץ.

לבקש מחברים הסעה לשדה התעופה ובחזרה כשטסים לארץ.

לנסוע לישראל עם מזוודות מלאות מתנות ולהחזיר משם מזוודות מלאות באוכל ישראלי, תבלינים, פיצוחים.

ללכת לחנויות היהודיות הכשרות המייבאות מוצרי מזון מישראל לא כדי לקנות שם בשר כשר אלא  שקדי מרק של אוסם, במבה וממרח שוקולד "השחר".

לארח ולהתארח בארצות הברית אצל משפחה וחברים ולא במלון כמו  מנהג בני המקום.

להמשיך את דפוס הבילוי הישראלי על פיו יוצאים באמצע השבוע, בשעה מאוחרת (9:30) לחברים (כי כל מקומות הבילוי נסגרים בין 9-10 בלילה).

לשלוח את הילדים ל"צופים הישראלים" אם יש כאלה במקום המגורים אבל להניא אותם מלנסוע לארץ ולהתגייס לצבא עם גרעין  הצופים של בני המהגרים.

לענות: "זה מהארץ" כשמקבלים מחמאה על בגדים, ולומר "אין מה להשוות, בארץ יש דברים כל כך יפים".

להחליף באופן תמידי את חברת טלפון לזו שנותנת את העיסקה הכי טובה לשיחות לארץ.

לשלב מילים באנגלית בשיחה בעברית לאו דווקא בגלל שחסרה המילה בעברית.

להתחבר עם אנשים רק בגלל שהם ישראלים גם כשברור שבמקום אחר ובזמן אחר החברות הזאת לא היתה מחזיקה.

לומר : "אני הייתי חוזרת לארץ מזמן אבל בעלי לא רוצה"

לעבוד בהוראת עברית בגלל שקשה או אי אפשר למצוא עבודה במקצוע שלך או כי לא למדת פה.

להתגאות בכל הישג של כל ישראלי באשר הוא ולחשוב שאנחנו מעצמת השכלה.

לחשוב וגם לומר שהאמריקנים מטומטמים, יש להם ראש קטן, והם לא יודעים לפתור בעיות.

לדבר על הפוליטיקה....הישראלית.

לארגן רשתות חברתיות/מקצועיות לישראלים.

לייסד ולהשתמש באתרי אינפורמציה, חדשות ועבודה בעברית לישראלים באמריקה.

להיכנס למתח מהחגים בגלל שאין לנו פה משפחה ולא ברור אם יזמינו אותנו, או שמי שאנחנו נזמין לא יוכל לבוא כי מישהו אחר כבר הזמין אותו קודם.

לדבר על דברים שלא מקובל לדבר עליהם באמריקה כמו כמה משכנתא משלמים וכמה מרויחים.

לתת לחברים את כל מה שלא לוקחים לישראל ואת כל מה שלא מצליחים למכור בגראז' סייל כשעוזבים.


לשמש תיבת דואר קבועה לחבילות של חברים שחזרו לישראל או כאלה שמבקרים פה.

להתבקש לקנות, לשלוח או להביא דברים לחברים שחזרו לארץ ולא יכולים לחיות בלי מוצרים הכרחיים שקונים פה בקמעונות כמו שקיות סנדוויץ' רוכסן, צלוטייפ באריזה של 5, נוזל שטיפת פה, ממתקים וצנוברים באריזות גדולות, וכל מה שנופל בקטגוריה: רק באמריקה.

מישהו צריך משהו? שקיות רוכסן? חמוציות, שמן זית במיכל של חמישה ליטר? שני ליטר דבש לראש השנה? דיו למדפסת? אנחנו פה, אותה הכתובת כבר 12 שנים, יאללו תשלחו. בן דוד של חברים טס לארץ בשבוע הבא, אנחנו יכולים לבקש ממנו להביא.

אמריקה : איזו מדינה - America: what a country

באחד באוגוסט מלאו חמש עשרה שנים למעבר שלנו מהארץ המובטחת לארץ המבטיחה.  משפחתנו שמנתה חמש נפשות עם הגעתנו נקרעה פעמיים כששתי בנותינו שבו ארצה בזו אחר זו והשאירו אותנו יושבים על סיר הבשר ואוכלים לחם שובע בסוף מערב כשליבנו במזרח.

זה הזמן לעשות סיכום ביניים - רשימה חלקית של מה אמריקני בעיני(נו):

כששומעים באמצעות הרדיו או הטלביזיה אתרעה על מצב חירום - זה תמיד קשור למזג אויר, סופות בכלל, הוריקאן וטורנדו בפרט.

שיחת טלפון למוקד חירום 911 - מזעיקה את כל צוותי ההצלה ולפני שמספיקים לומר ג'ק רובינסון, מגיעים ניידת משטרה, אמבולנס וכבאית המחליטים בינהם מי מיותר ומי נשאר.

כשרכב הצלה נוסע ומפעיל את הצופר כל המכוניות בכביש נעצרות ומפנות לו את המסלול  גם כשהרמזור ירוק.

בערים קטנות ופריפריאליות אי אפשר למצוא מסעדה פתוחה אחרי שש וחצי בערב, בערים הגדולות (להוציא את ניו יורק) שעת הסגירה היא עשר עד עשר וחצי בימי השבוע, אחת עשרה בסוף השבוע.

אפשר לפנות ימינה ברמזור אדום (אלא אם כן יש איסור מפורש) ומי שעומד במסלול השמאלי יכול  לפנות שמאלה בירוק ללא חץ בלי לחשוש לחייו.

החמישה עשר באפריל הוא יום מס הכנסה שבו כל אזרח אמריקני, עצמאי, שכיר, גימלאי או סטודנט צריך לשלוח את דו"ח המס שלו שמילא בעצמו או בעזרת רואה חשבון. אם יצא חייב, הוא יצרף לדו"ח צ'ק, אם המדינה יצאה חייבת הוא יקבל צ'ק תוך כמה ימים.

יום הזיכרון בסוף חודש מאי הוא יום של חג והנחות בחנויות והוא פותח את עונת הרחצה. יום העבודה (תחליף אמריקני לאחד במאי) בתחילת ספטמבר הוא יום של חג, הנחות ענק בחנויות והוא סוגר את עונת הרחצה.

בין יום הזיכרון ליום העבודה, כלומר בשלושת חודשי הקיץ, נהוג ללבוש בגדים לבנים, אחרי יום העבודה לא יעלה על הדעת ללבוש לבן.

יש יותר מאלף שש מאות תחנות רדיו נוצריות דתיות המשדרות חלקן רק בימי ראשון וחלקן כל יום כל היום.

ההפרש בין מחירי הדלק בין תחנה אחת לשניה באותו כביש יכול להגיע לדולר.

אנשים נוהגים יותר מחצי שעה לתחנת דלק כדי לקנות יותר בזול, החיסכון - בין שניים לשלושה דולר על מיכל מלא.

אפשר לרהט בית שלם במשכורת חודשית אחת (או שתיים).

כשנכנסים לגור בבית או דירה (קנוי/ה או שכור/ה) וכשיוצאים לא מעבירים את מכשירי החשמל (מקרר, תנור, מדיח, מכונת כביסה ומייבש) שהם חלק בלתי נפרד מהבית, מה שהופך את המעבר להרבה יותר פשוט.

ל 44 מליון אמריקנים אין ביטוח בריאות, ולעוד 40 מליון יש ביטוח חלקי שאינו מכסה את צרכיהם. שמונה מתוך עשרה אמריקנים ללא ביטוח בריאות הם אנשים עובדים או בני משפחתם.

חג המולד ויום העצמאות הם החגים היחידים שמועדם קבוע ולא ניתן לשנוי. את כל שאר החגים הלאומיים מסדרים ומזיזים ליום שני כך שיווצר סופשבוע ארוך, חג ההודיה נופל תמיד ביום חמישי האחרון של נובמבר ומסדר (לרוב האנשים) סופשבוע של ארבעה ימים.

בדצמבר אנשים שולחים ומקבלים כרטיסי שנה טובה אותם הם תולים על חוט המתוח בחדרי הבית כמו כביסה על חבל.  כל מי שיש לו ילדים קטנים שולח כרטיס ברכה עם תמונה שלהם לכל מכריו.

בגיל 18 אפשר להתגייס, ללכת לאוניברסיטה, להתחתן, לרכוש נשק, להצביע בבחירות ולעשן סיגריות אבל אסור לשתות אלכוהול עד גיל 21.

על פי התיקון השני לחוקה המתיר לשאת נשק להגנה עצמית יכול כל אחד לקנות נשק בחנות, בסופרמרקט או באינטרנט, אקדחים וגם רובים.

אם השכנים לא מרוצים מהרעש בזמן שיש אצלך מסיבה בבית הם מזמינים את המשטרה במקום לדפוק בדלת ולבקש להוריד את הווליום, העיקר לא להיכנס לקונפליקט. למחרת הם יחייכו אלייך כאילו לא קרה דבר.

בשתים עשרה בצהרים כולם עוזבים הכל והולכים לאכול ארוחת צהרים. משרדים לא מקבלים קהל בין 12-1 ועובדים רבים היוצאים לקנות להם ארוחת צהרים, יושבים לבד על ספסל ברחוב, או בגינה ואוכלים אותה. יש הנוסעים במכונית לקנות את ארוחתם ברשתות מזון מהיר ואוכלים אותה כשהם יושבים לבד במכונית.

כל מי שנפצע בבית שלך יכול לתבוע את הביטוח שלך כולל פורץ שנפגע בעת מעשה, אם הפציעה התרחשה על אדמתך, אתה אחראי.

בגלל תרבות התביעות והפחד מתאונה בבית, מסיבות לילדים נערכות בפארקים ציבוריים ומשחקיות. מתקשרים לרשות הפארקים ומזמינים סככה ושולחן ליום המיועד ושולחים הזמנות למשפחה וחברים עם מספר הסככה. לפעמים נערכות כמה מסיבות זו לצד זו.

מסיבת יום הולדת של ילדים חייבת לכלול עוגה וגלידה, כל השאר הוא אופציה.

אין דבר שהאמריקנים מעריכים יותר מארוחת חינם. אתה יכול לקנות את עולמך בשעה אחת אם תציע "מסיבת פיצה" לגדולים כקטנים כצ'ופר, כפרס על הישגים או כדי לאסוף אנשים להרצאה או ארוע מכירה - ההשתתפות מובטחת.

יש מילים שאסור להגיד בציבור. השלוש הכי מפורסמות מתחילות באותיות F, N, S. בגלל שהן אסורות אני לא יכולה להגיד מה הן. רמז : בגלל שאסור להגיד את המילה שמתחילה ב N הוציאו את הספר הקלברי פין, העוסק בעבדות ובעבדים וקורא לכושי בשמו, מתוכנית הלימודים.

בניו יורק ובטלביזיה בכבלים שומעים את המילים האלה ללא הפסק.

סוציאליסט היא מילת גנאי ולהיות קומוניסט זה מחוץ לחוק. בראיון לקבלת אזרחות מתחייבים המתאזרחים להצהיר שלא היו ואינם חברים במפלגה קומוניסטית.

הזמנה לחתונה מקבלים חצי שנה עד שנה מראש, כדי שאפשר יהיה להתכונן ולהזמין כרטיסי טיסה וחדר במלון, ולה מצורפת רשימת מתנות לבחירה מכמה חנויות אליהן נרשם הזוג. כל אחד יכול לקנות לפי ראות עיניו וגודל הכיס שלו, הרעיון הוא לא לכסות את ההוצאות אלא לתת כפי יכולתך.

כל מה שקונים אפשר להחזיר לחנות ולקבל את הכסף. מגדילים לעשות מי ש"קונים" חליפה ושמלה לערב אחד ומחזירים אותם לחנות אחרי הארוע. לא צריך למדוד בחנות, אפשר לקחת שק הביתה ולהחזיר כל מה שלא רוצים.

נשים בכל גיל הולכות במכנסים קצרים, גם לכנסיה. כל הנשים כמעט ללא יוצא מן הכלל צובעות את צפורני הרגליים.

ענפי הספורט מתחלקים על פי עונות השנה. המשתתפים בסוגי הספורט השונים והאוהדים צריכים לחלק את הקשב שלהם. הכדורגל האמריקני הוא הספורט הכי פופולרי.

לכדורגל קוראים פה soccer והוא נחשב ספורט של בנות.

אמריקנים תורמים עד עשרה אחוזים מהכנסתם השנתית (התרומות מוכרות במס) ורובם מתנדבים באירגונים שונים.

מחזור החיים בכנסיה ובבתי הכנסת: ילדים הולכים לבית ספר יום ראשון ופעם או פעמיים בשבוע לשיעור נוסף אחרי הצהרים. אחרי הבר מצוה (אצל יהודים) וקונפירמיישן (אצל נוצרים ויהודים רפורמים)  רוב בני הנוער לא חוזרים לכנסיה / בית הכנסת. לאחר שהם מקימים משפחה והילדים מגיעים לגיל בית ספר, ההורים שבים לחיק הדת כי זה "חשוב לילדים".

אסור בקבוק ומוצץ במעון / גנון אחרי גיל שנה.

נשים אחרי לידה שואבות את החלב שלהן באופן כמעט מסחרי וקונות מקררים מיוחדים לאיחסון חלב האם למשך חצי שנה אבל הן לא מניקות את התינוקות, החלב ניתן לתינוק בבקבוק בגלל הערך התזונתי שלו לא בגלל ההתקשרות.

המנקה או צוות הניקוי באים במכונית ומביאים את כל חומרי ומכשירי הניקוי איתם כולל שואב אבק גדול.

בעלי מקצוע העובדים בבית ומחוצה לו, (מנקים, גננים, סיידים, אינסטלטורים, מכווני פסנתרים וכו') לא שותים ולא אוכלים בבית ובמידת האפשר גם לא משתמשים בשירותים. הם יוצאים בצהרים וקונים להם ארוחה, אותה הם אוכלים במזנון המהיר או במכוניתם.

כל הילדים המשתתפים במישחק ספורט תחרותי מקבלים גביע, לא רק המנצחים.

המורה אומרת Good Job בכל מקרה ואנשים מצפים לקבל את הפידבק האוניברסלי הזה גם בעבודה.

כשמישהו מפוטר, הוא שולח למעביד ולחברה ולעיתים גם לכל העובדים מכתב בו הוא מודה להם על העסקתו ועל ההזדמנות המופלאה והזכות שנפלה בחלקו לעבוד עבורם.

כל שיחת טלפון לבן זוג או בן משפחה מסתיימת בצמד המילים : Love You ללא קשר לתוכן ולטון שלה.

רופאים מפרישים חלק ניכר מהכנסתם לתשלום ביטוח תביעות על רשלנות רפואית כאשר רופאי משפחה משלמים את המינימום, מנתחים באמצע ורופאים מיילדים וגניקולוגים את המקסימום (במדינות מסוימות למעלה מ $120,000 לשנה)

המקבילה האמריקנית ל"האם זה טוב ליהודים" היא : האם זה באינטרס הלאומי שלנו, המצדיק כל מדיניות חוץ והתערבות בינלאומית.

ליד כל בית כנסת יש שלט שאומר : We support Israel

לא נהוג לדבר על דת ופוליטיקה - שני נושאים שנויים במחלוקת - אלא אם כן כל הנוכחים נמצאים באותו צד של המחלוקת.

כשאנשים נפגשים ביום שני הם שואלים זה את זה : איך היה סוף השבוע שלך ומצפים שישאלו אותם בחזרה. ואז הם מחליפים כמה מילים על המשחק אתמול. תמיד ביום ראשון משודר איזה משחק ספורט שכולם צופים בו.

דגל המדינה כאקססורי : על בגדים, בגדי ים, סנדלים, צלחות, כוסות, מפות שולחן, עוגות, בלונים שמשיה לים, מגבות בריכה, ועוד.

בסופרמרקט יש מדף מיוחד למיץ תפוזים ואפשר לבחור כמה ציפה רוצים (Pulp) : הרבה, מעט או בכלל לא.

מבוגרים כילדים שותים כמה כוסות חלב ביום, מבחירה.

בין מליון וחצי לשני מליון ילדים מתחנכים בביתם ולא במערכת החינוך הציבורית או הפרטית, כמספר החיילים בצבא האמריקני.

התפיסה הרווחת שאנחנו (האמריקנים) הכי טובים בעולם בכל דבר.

תלבושת כמעט אחידה המאפשרת לזהות אמריקנים בכל מקום בעולם. גברים: כובע בייסבול, חולצת פולו, מכנסי ג'ינס או חאקי ארוכים או עד הברך, גרבי ספורט לבנים ונעלי ספורט. נשים: חולצת פולו או  T , מכנסי ג'ינס או חאקי, ארוכים, קצרים, עד הברכיים או עד הקרסוליים, נעלי ספורט, או כפכפים.

אנשים הולכים עם חולצות וסווטשירטים עם שם האוניברסיטה בה למדו ושמים על המכונית מדבקה תואמת.

בוגרי אוניברסיטאות תורמים מדי שנה לאוניברסיטה בה הם למדו מי (הרבה) יותר ומי פחות.

למורים ומורות אסור לגעת בתלמידים או לחבק אותם. מגיל ארבע אסור לגננת להיכנס עם ילד לשירותים מחשש לתביעה על הטרדה מינית.

במעונות וגנונים מחליפים לתינוקות חיתולים עם כפפות.

בכל מקום ציבורי יש סבון אנטיספטי, האמריקנים הם עם ירא חיידקים. בבית הספר מלמדים את הילדים להשתעל ולהתעטש לתוך פנים המרפק כדי להקטין את פיזור החיידקים.

הדוור מביא חבילות, לא רק מכתבים עד לדלת הבית ומשאיר אותם על הסף. דרי הפרברים משאירים בחצר הקדמית צעצועי ילדים, כלי גינה , אופניים, ללא חשש, ברוב המקרים בצדק.

את השכנים פוגשים בסופי שבוע באביב ובקיץ כשעובדים בגינה ובחורף כשמפנים את השלג.

בכניסה לאתרי תירות ושמורות טבע, לפעמים יש שלט המבקש מהמבקרים להשאיר את דמי הכניסה בקופה המיועדת לכך אם השומר, הגובה אותם לא עומד על משמרתו. המבקרים משאירים את הכסף בקופה.

למשמע מבטא זר (שלנו) : אני נורא אוהב(ת) מבטאים זרים, מאיפה שלך? או : מאיפה המבטא שלך או: מאיפה אתם?

בבית הספר בשעת מבחן המורה מעמיד קלסר באמצע השולחן כדי שהתלמידים לא יוכלו להעתיק. בהמשך חייהם האקדמיים התלמידים מפנימים את המסר ומעמידים את הקלסר בעצמם.

כל מי שעובד במקום עבודה המעסיק הרבה עובדים עובר אחת לכמה חודשים השתלמות בשם : הדרכה בשונות ורב תרבותיות diversity training שם הוא לומד על הטרדה ואפליה על רקע דת, גזע, מין, משקל, גיל, צרכים מיוחדים ואיך להימנע ממצב שעובד יתבע את המנהל או את האירגון.

לפני שמפטרים עובד צריך לאסוף ראיות נגדו ולמה רוצים לפטר אותו כדי להימנע מתביעה המבוססת על אפליה או הטרדה מינית.

בהרבה מקומות עבודה אסור לעובדים / קולגות לפתח יחסים רומנטים כדי שלא יווצר בסיס לתביעה נגד המעביד.

אמריקנים אוהבים להגיב ובאריכות. באפליקציות המדרגות מסעדות, בתי מלון, חברות תעופה ועוד הם משאירים תגובות ארוכות כאורך הגלות שמעידות על המשתמש יותר מאשר על השירות.

על השאלה, אולי אתה רוצה עוד קפה/עוגה/מיץ וכו' אמריקנים עונים : אני בסדר I am fine במקום לומר "לא תודה".

ביום ששי שאחרי חג ההודיה, אנשים עושים קמפינג מחוץ לחנויות הגדולות הפותחות את דלתותיהן בשעת הדמדומים שבין הלילה לבוקר ומוכרות במחירים מגוחכים כמות מוגבלת של מוצרים כשכל הקודם זוכה. בשנתיים האחרונות אנשים נדרסו למוות כשגל הקונים הסתער על פתח החנות.

המוכרים בחנות מקדמים את פני הנכנסים בשאלה: מה שלומך/כם היום? ואת היוצאים ב: שיהיה לכם יום נעים.

הקופאים בסופרמרקט מוסיפים לברכת השלום: האם מצאת את כל מה שחיפשת והאם אתה צריך עזרה למצוא משהו?  בקופה עובדים שניים: קופאי ואורז המכניס את המוצרים לתיקים שהבאת איתך או שקיות של החנות ומסדר אותם בעגלת הקניות.

לא נהוג להסתכל לאנשים בעינים, אם העיניים נפגשות במקרה, שני הצדדים מחייכים ומפטירים מה נשמע מנומס.

אנשים מספרים לך את הדברים הכי אינטימיים שלהם בפגישה מקרית במעלית או נסיעה בתחבורה ציבורית ואז נעלמים לעד.

אנשים צעירים לא קמים ולא נותנים את מקומם למבוגרים, לנשים בהריון או עם תינוק על הידיים במטרו.

באופן כמעט גורף כל דבר יותר זול לקנות חדש מאשר לתקן.

האמריקנים מתיחסים בכבוד ובהערכה לכסף ולעבודה, כל עבודה. רוב הנערים (והנערות) מגיל 16 ומעלה עובדים בחופשים ולפעמים במשך השנה ומצופים לשלם את הוצאותיהם בעצמם, גם את הדלק והביטוח למכונית, ולפעמים גם על המכונית.

אפשר לקנות מכונית באלפיים דולר.

הורים מהמעמד הבינוני גבוה מצופים לשלם את שכר הלימוד של ילדיהם באוניברסיטה, שנע בין $100,000-$250,000 תלוי באוניברסיטה והאם היא פרטית או ציבורית אבל הם לא מצופים לעזור בקניית דירה.

מועדוני ספר מאוד פופולריים ואנשים נפגשים פעם בחודש לדון בספר אותו קראו לכבוד הפגישה.

לא מתקשרים לאנשים מבוגרים אחרי השעה תשע בערב.

מי שגר בבית פרטי ויש לו פיסת דשא קטנה או גדולה צריך לטפל בה, על פי החוק. הזנחה ואי כיסוח עלולים לגרור לקנסות מהעיריה (השכנים מתלוננים).

כשמכסחים את הדשא בין שני בתים כל שכן מיישר קו לפי תחום החלקה שלו כך שהוא לא יעבור את קו הגבול של השכן, מה שגורם להבדלים בגובה הדשא על פי מועד הכיסוח.

על פי כללי הטקס והמסורת, הורי הכלה משלמים את הוצאות החתונה.

אין להשאיר ילדים בגיל בית הספר היסודי לבד או עם אחים קטנים בבית.

כשרוצים לומר על אנשים שהם מגזע אחר, או שהם N אומרים : יש להם ערכים שונים משלנו. באנגלית זה נשמע יותר טוב they don't share our values

רשת מקדונלדס הנאבקת בפרסומים השליליים האיכות הירודה של האוכל, עברה מטמורפוזה והתחילו להגיש בה בנוסף לג'אנק קפה טוב ואוכל בריא.

בני משפחה הגרים במדינות שונות הנמצאות במרחק טיסה, נפגשים לעיתים רחוקות, בדרך כלל בחג ההודיה ובחג המולד כשכל המשפחה מתכנסת.

לפני חג ההודיה וחג המולד הרדיו והעיתונים משדרים ומפרסמים כתבות על איך לשרוד את הפגישה המשפחתית החד שנתית.  

ביום שאחרי חג המולד יש התנפלות המונית על החנויות (בקנדה קוראים לזה יום הקופסאות) כדי להחזיר את כל המתנות הלא רצויות.

חנוכה באמריקה הוא חג גדול ועצום המתחרה בחג המולד שכל הילדים רוצים לחגוג כי הילדים היהודים מקבלים פי שמונה מתנות, אחת לכל נר.

ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם המערבי שיש בה עונש מוות, ושאין בה ביטוח בריאות ממלכתי.

כאמור : רשימה לא ממצה ולא מוציאה. תגובות ותוספות יתקבלו בברכה.  

Love You

אולימפיאדה 2012 - הגביע הוא שלנו

על נהר הפוטומק ישבנו גם בכינו בזוכרינו את ציון עת צפינו בשידור הלא ישיר של האולימפיאדה מלונדון. אין דין צפיה במשחקים האולימפים כפי שקוראים להם במקומותינו כדין צפיה בהם מישראל, או ממקומות אחרים בעולם.

הצגת התכלית של הלוקאל פטריוטיות האמריקנית החלה בשידור טקס הפתיחה. כחמש שעות לאחר שהעולם צפה בו בשידור חי, אזרחי אמריקה קיבלו את "חבילת השידור האולימפית" שכללה פטפטת שדרנים רגילה, חמש דקות פרסומות על כל שבע דקות שידור, בניית מתח לקראת הארוע עצמו ואז הדבר האמיתי, ובכן, כמעט. מתברר שהרשת הזכיינית שלנו, החליטה לחתוך חלק מהארוע התרבותי שכלל שש דקות של קטע אמנותי, מחווה לחללי פיגוע הטרור במערכת התחבורה הציבורית של לונדון ביולי 2005 ופשוט לא שידרה אותו. לא היינו יודעים שצינזרו לנו חלק מהטקס אלמלא קראנו על כך למחרת. אמנם הופעלה צנזורה והריקוד האיטי המלווה בשירה נוגה נחתך ולא שודר, אולם כמו במדינות טוטליטריות אחרות, הרבה אמריקנים מצאו דרך לעקוף את מגבלת ה"שידור הממלכתי" ולצפות במשחקים בשידור חי באמצעות האינטרנט דרך אתר ה BBC ורשתות אירופאיות אחרות וכך גילו שהשידור האמריקני לקה בחסר. בתגובה לביקורת שנמתחה על הרשת הציע הדובר שלה את ההסבר הבא: "אנו "תופרים" את התוכניות והשידורים שלנו לקהל אמריקני וחשבנו שהקהל שלנו לא יתענין בקטע שחתכנו מפני שהוא מיועד לקהל הבריטי"... כך, חד וחלק. בזמן ששאר העולם חזה בקטע הריקוד, הצופים בצד הזה של האטלנטי צפו בראיון של 6 דקות עם השחיין הדגול מייקל פלפס (הוא שלנו), המיועד להיות האלוף האולימפי הגדול בכל הזמנים. נציגי הרשת הציעו שהמחווה האמנותית לנפגעי הטרור אינה רלבנטית לקהל האמריקני מפני שאינה מדגישה ואינה מתמקדת בטרגדיה אמריקנית. האם חסכו לנו את שידור המחווה לחללי הפיגוע בלונדון בגלל התפיסה לפיה הקהל האמריקני ישתעמם וחס וחלילה, יזפזפ וייעלם, מה שיכעיס עד מאוד את המפרסמים, המממנים את שידור המשחקים ומכתיבים את תנאי השידור, או שמא הקטע צונזר כדי לגמד את ארוע הטרור הבריטי ולהשכיח אותו מלב האומה האמריקנית שאירועי הטרור של  ה 11 בספטמבר עיצבו ומעצבים את ההתנהלות הכוללת שלה בעשר השנים האחרונות ולא משאירים מקום לטרור של אומה אחרת. כך או כך NBC חסכה מהצופים האמריקנים את מה שהגדירה כקטע תרבותי מקומי ולא אוניברסלי אך שידרה את כל שאר הקטעים שהציגו לראווה... תרבות בריטית לא אוניברסלית. 

NBC ,הרשת הזכיינית, משדרת חלקית בשעות היום תחרויות ומשחקים אזוטריים ובלילה, בשעות צפיית השיא אנחנו מקבלים ארבע שעות של תמצית אירועי היום כשהקריטריון לשידור הוא  השתתפות ספורטאים אמריקנים בתחרות. אם לוקחים בחשבון שיש לנו  529 נציגים (המתחלקים חצי חצי בין המינים) , המתחרים ב 25 ענפי ספורט וקוטפים מדליות אפשר להבין את התפיסה הלוקל פטריוטית הרואה ומשדרת רק מי שלובש וחובש כחול אדום לבן (עם פסים וכוכבים). יש לנו מספיק נציגים כדי למלא את כל שעות השידור. כשהמתעמלת הצעירה, גבי דאגלס, הכוכבת העולה בנבחרת התעמלות הנשים, הגיעה לאחת מתחרויות היחידים לבושה בבגד ורוד ונוצץ, שדרנית רשת פוקס, מתחה עליה בקורת קשה ואמרה שהתלבושת שלה מעידה על היותה אנטי אמריקנית ולא פטריוטית. למחרת טקס הפתיחה התחלנו לצפות באירועי הספורט, אך כאמור, רק באלה שנציגינו משתתפים בהם ובדרך כלל רק ברגעי השיא והתהילה שלהם. תמונות מספורט אזוטרי כמו דרסאג' זכינו לראות בחטף בגלל שהסוס של מיט רומני השתתף (והפסיד) בתחרות ותחרויות שבהן ספורטאים אמריקנים לא הגיעו לגמר נחסכו מאיתנו. המצלמה העבירה תמונות מהבריכה רק כששחיינים שלנו התחרו או הגיעו לגמר. את מקצה הארבע מאות מטר ריצה ואת זה של מאה ועשרה מטר משוכות גברים זכינו לראות רק בגלל שהתרחשה שם דרמה אוניברסלית שהצדיקה לדעת הרשת את השידור. אוסקר פיסטוריוס, האצן חסר הרגליים מדרום אפריקה ריכז אליו את המצלמות כשהגיע אחרון במקצה עד כדי כך שלא זכינו לראות מי הגיע ראשון או שני. גם את שיאנג ליו הסיני שנפצע עת עבר את המשוכה הראשונה זכינו לראות מדדה על רגל אחת לקו הסיום, שוב ושוב ושוב, דרמה זה שם המשחק וספורטאי הנחוש להתגבר על כל מכשול הוא החלום האמריקני של הספורטאים, הצופים והמפרסמים כאחד. 

בעוד NBC משדרת לנו בערב את אירועי היום שהיה, שדריה מקפידים לגלות לנו טפח אך לכסות טפחיים כשהם מספרים לנו בעת שידורי וחדשות היום על ארועי הספורט מלונדון (הישארו איתנו הלילה כדי לצפות בגמר כדור עף חופים בין שתי נבחרות הנשים האמריקניות, לא נגלה לכם מי מהן זכתה בגמר, תצטרכו להיאזר בסבלנות), הגמר כבר היה והתוצאות ידועות מראש אך לא לנו, אלא אם כן הסקרנות דוחפת אותנו לחפש במופלא מאיתנו באתרים המודיעים על התוצאות בזמן אמת. אצלנו אי אפשר לצפות במשחקים באמצעות האינטרנט כי לרשת יש זכיינות בלעדית על השידורים והפרסומות. מכיון שאין טעם לצפות לעת ערב (בתחרויות הפחות חשובות) ובאמצע הלילה (בתחרויות החשובות), בתחרויות שתוצאותיהן ידועות מראש, אנחנו משתפים פעולה עם הרשת ומפרסמיה וצופים בהתרגשות במשחקים ובתחרויות שהסתיימו שעות רבות קודם לכן, והמתח נשמר כשהמצלמה מעבירה אותנו מהספורטאי על המסלול, על הקורה, על המגרש, על המקפצה לבני משפחתו היושבים על הספסלים, מקפצים, צווחים, צועקים, שורקים כשהם תוחבים ארבע אצבעות לפה, מחביאים את ראשם בין הברכיים כשהם לא יכולים לעמוד במתח, בוכים, צוחקים, מעודדים ומפגינים את מיטב ההתנהגות אמריקנית. תפקיד השדרנים לייצר את המתח וליצור אופרת סבון כדי להחזיק את הקהל צמוד לערוץ המשדר את המשחקים. השדרנים בנו לכל אחד מהשחיינים סיפור נוגע ללב שהפך את השתתפותם בתחרות לארוע של גבורה לאומית. איכשהו, לכל גיבורי הספורט שלנו יש אירוע טרגי בעברם ואנחנו שומעים שוב ושוב, לפני ואחרי הפרסומות, על אבא של האחד  או אמא של האחר הגוססים או שזה לא מכבר נפטרו ממחלה חשוכת מרפא ארוע, המטיל צל כבד על הספורטאי ומצדיק את אי הצלחתו להשיג מדליה או מאיר אותו באור יקרות אם הצליח להעפיל לגמר, לעמוד על הבימה, כמה שיותר גבוה יותר טוב, ולשיר את ההמנון בעיניים דומעות.

בשבוע הראשון עצרנו את נשימתנו מול השחיינים המופלאים וקבוצת המתעמלות,שהביאו לנו את מדליות הזהב בקבוצות וביחידים ושמענו את צמד המילים TEAM USA מאות פעמים. אלה וגם אלה רואיינו באולפן הטלביזיה בלונדון פעמים רבות, בקבוצה וביחידים והרשת שידרה לנו סרטים שהכינה על כל אחד מהם בסביבה הביתית שלו. הכרנו כל אחד מהם באופן אישי, את משפחתו, חבריו לבית הספר, הזמר האהוב עליו, וליבנו יצא אליהם, כיחידים וכקבוצה. השחיינית דנה וולמר שזכתה במדליית זהב ועשתה שיא עולמי במאה מטר פרפר התראיינה מייד לאחר שיצאה מהבריכה: "Oh My God, הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא שאיבדתי את כובע השחיה שלי באמצע המשחה" כשברקע אנחנו רואים תמונה של הכובע שוקע עם הדגל האמריקני ושמה של השחיינית עליו. המראיינת לכוכבת הטריה מיסי פרנקלין: "אני חייבת לראות את תעודת הלידה שלך, אני לא מאמינה שאת רק בת שבע עשרה" פונה למצלמה ואומרת: "רק לפני כמה חודשים הורידו לה את הגשר מהשיניים". כשהזמר הפופולרי ג'סטין ביבר (מי זה?) הכין סרטון ובו בירך את תותחית העתיד של השחייה האמריקנית מיסי פרנקלין על הישגיה המופלאים. תגובתה (בשידור לא ישיר) : "זה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים" כשהיא מתיחסת לברכה של הזמר, לא להישגיה בבריכה. כשנשאלה על אלה ענתה: "אלוהים ברך אותי ונתן לי לנצח". השחיין מאט גריברס הגדיל את אחוזי הצפיה כשהציע נישואין לארוסתו על הפודיום שבו זכה במדליית הזהב.  הדרמה הגיעה לשיאה כשנשיאנו התקשר בכבודו ובעצמו ממטוסו Air Force 1 לברך את פלפס, השחיין המצטיין ואת נבחרת הבנות שבאופן בלתי צפוי ניכסה לעצמה את מדליית הזהב הקבוצתית בקרב רב. הנשיא ברך את חמש המתעמלות על הניצחון שלהן ושאל אותן שאלות על ההישג המזהיר."אמרתי לבנות הצעירות כשברכתי אותן שאני לא מבין איך הן לא דופקות את הראש בכל פעם שהן מתהפכות על הקורה, אני לא הייתי יכול ללכת על זה" נאום הנשיא. 

לקראת סוף המשחקים NBC מפעילה שירותי גמילה ומצמצמת את זמני השידור בערב. הפחד לאבד את הקהל שמתחיל לאבד ענין במשחקים אחרי שבוע וחצי אינטנסיבי, ועובר לתחנות אחרות עומד מאחורי הקיצוצים הללו. עד היום קיבלנו ארבע שעות שידור (בניכוי הפרסומות), כל ערב משמונה עד חצות, אתמול הפסיקו את שידורי הספורט באחת עשרה בלילה ובמקומן שודר הפרק הראשון בסדרה חדשה של NBC . הבונוס למי שנשאר לצפות בו היה שהוא שודר ללא הפרעה של פרסומות וזאת על מנת להבטיח שיהיו צופים לפרק השני, שישודר אחרי סיום האולימפיאדה, עם הרבה פרסומות. לקהל הסובל גם כך מהפרעות קשב וריכוז כבר נמאס מהמשחקים האלה ממילא והוא כבר מוכן לדבר הבא, הועדות הגדולות של שתי המפלגות שיתכנסו בקרוב והקרב רב בין המועמדים לנשיא וסגניהם שישודרו ללא זכיינית בשידור חי בטלביזיה וגם באינטרנט.